בנובמבר 2015 נצפה הנהג על ידי שוטר ופקח עירוני מבצע כמה עבירת תנועה, בהן חציית חצה קו הפרדה רצוף ונסיעה בנתיב הנגדי. מאותו רגע דלקו אחריו שוטרים והוא ניסה להימלט. אחרי מרדף של 15 דקות, כשהנהג עצר את מכוניתו לרגע, עצר גם השוטר את הניידת וצעק לעברו "צא מהרכב, משטרה". הנהג מצדו התעלם והמשיך בנסיעה.
השוטר טען שחשש שמדובר באירוע ביטחוני ולכן שלף את נשקו, ירה לעבר המכונית ופגע בגלגל האחורי.
המדינה טענה שבניסיונותיו להימלט מפני השוטרים המשיך הנהג לבצע עבירות נוספות, חלקן מסכנות חיי אדם. כתב האישום שהוגש כשנה לאחר המקרה תיאר נהיגה פראית ומסוכנת, ונכתב בו כי הנאשם "התעלם מכלי רכב הבאים מולו וגם מהולכי הרגל במעברי חצייה, חלקם אף נאלצו לרוץ לכיוון המדרכה מחשש לדריסתם".
הנאשם לא הכחיש ששם לב שרכב מנסה לעצור אותו, ואף הודה שלא עצר בתמרור עצור, אך טען שלא זיהה שמדובר בשוטרים ולגרסתו חשש שמדובר ב"ערסים", שככל הנראה הצליח להכעיס, כשלא נתן להם לעקוף. לכן, גם כשנפגש עם מי שהתברר בדיעבד כשוטר, הוא המשיך בנסיעתו. רק למשמע הירייה מאחוריו הוא הבין שיתכן שמדובר במשטרה. לאחר שגילה כי אכן היו אלו שוטרים, הוא ניגש לתחנת המשטרה כדי לדווח על כך.
אבל בהכרעת הדין המזכה ציין השופט ציון קאפח כי מצא סתירות רבות בעדויות השוטרים. למשל, בעוד שהשוטר טען שחשב שמדובר באירוע ביטחוני וניהל מרדף אחרי הנהג, הפקח שנסע עמו לא אמר מילה אירוע ביטחוני באף אחת מהודעותיו. גם בחקירתו הנגדית אמר הפקח: "זה לא היה מרדף, לא נסענו כמרדף, לא היה מרדף בכלל". לגבי סיכון הולכי רגל אחרים אמר ש"אינו זוכר הפרעה לכלי רכב או להולכי רגל".
השופט קפאח כתב שהתנהלות אנשי החוק מעלה תמיהה, שכן אילו מישהו מהם חשש שמדובר במרדף באמצע העיר אחרי מחבל פוטנציאלי, מדוע לא ביקשו תגבורת? ומדוע דיווחו על כל האירוע רק בתום המרדף? השופט הרים גבה גם בגין שימוש בנשק חם לכיוון רכב בזמן נסיעה ובסביבת אזרחים.
עם זאת, בסיכום הכרעת הדין תהה השופט גם על אודות התנהלותו של הנאשם, שלדבריו חשש שעבריינים רודפים אחריו, אך לא התקשר למשטרה לדווח על כך. בנוסף, גם אחרי שהבין שמדובר בשוטרים, המתין שעה תמימה עד שניגש לתחנת המשטרה.
ולמרות זאת, השופט קאפח העדיף את גרסתו של הנאשם, וקבע כי הוא מזוכה מחמת הספק. הזיכוי חל גם על אי ציות לתמרור עצור, עבירה שבה הודה הנאשם, וזאת בעקבות נסיבותיו המביכות של המקרה.