בני הזוג נישאו ב-1993 ונולדו להם חמישה ילדים. במהלך הנישואים התגוררה המשפחה בבית ביישוב יוקרתי במרכז הארץ. בשנים האחרונות רכשו השניים בית יוקרתי נוסף באחת הערים במרכז, בשווי של כ-8.8 מיליון שקל. לצורך רכישת הנכס החדש הם נטלו הלוואה בנקאית ומשכנו את הבית ביישוב. ב-2014 פרץ ביניהם משבר שבמהלכו הבעל עזב את הבית ועבר לגור בנכס החדש.
שלוש שנים לאחר מכן הגישה האישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שבה ביקשה לפרק את השיתוף בנכס החדש באמצעות מכירתו למרבה במחיר. זאת על מנת להחזיר את ההלוואה לבנק ולהסיר את החשש שהמשכנתה על הבית היוקרתי ביישוב תמומש. בד בבד היא הגישה תביעה אחרת שבה טענה שהבית ביישוב שייך אך ורק לה, והסכם הממון שבו נכתב שהזכויות בנכס שייכות לשניהם אינו תקף מסיבות שונות כגון חוסר הבנה והטעיה.
הבעל מצדו הגיש לבית המשפט תביעה לפירוק השיתוף בשני הנכסים ובמקביל תביעת גירושים לבית הדין הרבני שאליה כרך את יתר ענייני הרכוש. לפני כחצי שנה קיבל בית המשפט את תביעת הבעל והורה על פירוק השיתוף בשני הנכסים לאלתר. בית המשפט נימק את החלטתו בכך ששני הצדדים פרודים, פניהם לגירושים והבית ביישוב אינו משמש עוד למגורי המשפחה.
בערעור שהגישה האישה למחוזי באמצעות עו"ד ורדה חקלאי, היא טענה שהיה צריך להבחין בין שני הנכסים. לדבריה, לא היה מקום להורות על פירוק השיתוף בנכס ביישוב עד לבירור טענותיה בעניין הזכויות. לדבריה מדובר בביית ייחודי "ששוויו אגדי", מה שמקשה על מכירתו ועלול להביא להפחתה ניכרת בתמורה אם יימכר במכירה כפויה. בנסיבות אלה, טענה, יש להקפיא את המכירה עד למציאת "איל הון או אוליגרך" שיסכימו לשלם את שוויו המלא.
הבעל, שיוצג על ידי עו"ד סיגל הופמן, תמך בהחלטת בית המשפט וביקש להורות על מכירת שני הנכסים לאלתר ולחלק את התמורה בין הצדדים כדי שיוכל לפתוח דף חדש בחייו.
השופט שאול שוחט קיבל באופן חלקי את ערעור האישה. הוא ציין שאין הצדקה לדחות את פירוק השיתוף בבית ביישוב עד לבירור תביעתה בעניין ביטול הסכם הממון.
עם זאת, לדבריו, אופיו המיוחד של הבית מחייב איזון מדויק וצודק יותר בין האינטרסים השונים של הצדדים, ורצונה של האישה למקסם את התמורה הוא לגיטימי. בנסיבות אלה, ראוי להשהות את פירוק השיתוף למשך שנה, שבמהלכה יוכלו הצדדים למצוא לנכס קונה באופן עצמאי.
השופט שוחט התייחס לדברי הבעל בעניין רצונו לפתוח דף חדש וציין שהעובדה שהגיש תביעת גירושים כרוכה לבית הדין צורמת, שכן היא לא מאפשרת לבית המשפט להכריע באופן כולל בכל ענייני הרכוש. עם זאת, במידה שבית הדין יספיק להכריע בענייני הרכוש הנותרים במהלך השנה הקרובה, תסתיים תקופת ההשהיה והבית יעמוד למכירה באופן מידי.
במקביל הורה השופט על מכירת הנכס החדש לאלתר על מנת להסיר החשש שהנכס ביישוב ימומש על ידי הבנק בתמורה נמוכה.