מערכת היחסים בין התובעת לבין המנוח החלה ב-2006. הם התגוררו יחד ואף חתמו על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין בפברואר 2007.
לאחר מותו התגלעה מחלוקת בין התובעת לבין קרן הגמלאות ושלוש בנותיו בנוגע לכספי הפנסיה שלו: התובעת טענה שהיא זכאית לכספי הפנסיה מכוח היותה ידועה בציבור של המנוח, ואילו בנותיו טענו שזה לא מצב הדברים כי אביהן נפרד מהתובעת לפני מותו.
ויכוח זה הגיע לבית הדין בעקבות פנייתה של האישה. שם לא הוטל ספק בכך שהייתה במערכת יחסים עם המנוח, אך עיקר המחלוקת בינה לבין בנותיו עסק ביחסים שלהם בשנה האחרונה לחייו, מאחר שהיא נוגעת ישירות לזכאות האישה ליהנות מכספי הקרן.
הבנות טענו שבשנה שלפני פטירתו אירע משבר ביחסים בין התובעת לבין אביהן והם נפרדו. לדבריהן, הוא סיפר להן שהוא מעוניין לעבור לגור לבד ושהתובעת בחרה לנתק את הקשר עמו, אף שידעה שימיו ספורים. מנגד, התובעת הודתה במשבר אבל טענה כי בפועל הם לא נפרדו.
על פי העדויות שהובאו בבית הדין מצא השופט שגב כי חודשים ספורים לפני מות המנוח יחסיהם אכן נקלעו למשבר והוא עבר להתגורר עם בנותיו. ואולם, אף שעזב את הדירה המשותפת, הוא לא העביר ממנה את חפציו והתובעת נהגה לבקרו בבית החולים ואף שהתה לצדו ברגעיו האחרונים.
בנוסף, העדים שהביאו הצדדים סיפרו כי ידעו שהיחסים בין התובעת למנוח לא היו בשיאם, אך אף אחד מהם לא ידע שהשניים החליטו לנתק את הקשר הזוגי. בדומה לכך, גם בנותיו של המנוח לא שללו לחלוטין את האפשרות שהתובעת ואביהן התכוונו לשקם את היחסים.
על כן דחה השופט שגב את טענת הבנות שלפיה התובעת נטשה את אביהן בזמן מחלתו וברגעיו האחרונים. בסופו של דבר נקבע כי משברים הם חלק מהזוגיות והם לא מעידים על פרידה סופית.
אשר על כן, השופט קיבל את התביעה וקבע שהתובעת והמנוח חיו כידועים בציבור עד ליום מותו ולכן היא זכאית ליהנות מקצבת הפנסיה שלו. בנותיו ישלמו שכר טרחת עו"ד בסך 4,500 שקל.