מגפת הקאות ושלשולים: מה לעשות כדי לא להגיע למיון

כמדי קיץ שוב מגיעה לשיאה מחלת הגסטרואנטריטיס: זיהום בדרכי העיכול הגורם להקאות ושלשולים. איך לזהות אם נדבקתם בזיהום ומה אפשר לעשות בבית כדי לא לגמור את היום בחדר המיון?

 

 

זה קורה מדי קיץ, ובשבועות האחרונים המגפה מגיעה לשיא: אלפי ילדים ומבוגרים כבר לקו בהקאות ושלשולים, שבמרבית המקרים נגרמים על ידי וירוסים עונתיים. מקור ההדבקה העיקרי הוא בגני הילדים. 

 

"גסטרואנטריטיס חדה" היא אחת המחלות השכיחות ביותר בילדים. כ-13% מכלל האשפוזים בבתי חולים הם בשל המחלה, הגורמת להקאות ושלשולים. מדובר בזיהום של דרכי העיכול, בדרך כלל על ידי הנגיפים רוטה (האופייני יותר לעונת החורף), נורו-וירוס וקלצי-וירוס.

 

נגיפים נוספים הגורמים למחלה הם אדנו-וירוס, אסטרו-וירוס, קורונה-וירוס, פסטי-וירוס וטורו-וירוס. במיעוט המקרים מדובר בהדבקה בחיידקים שיגלה, סלמונלה, אי קולי או קמפילובקטר.

 

 

הסכנה המרכזית, בעיקר באוכלוסיות סיכון ובהן תינוקות, ילדים וקשישים, היא התייבשות, העלולה לגרום לפרכוסים, איבוד הכרה ובמקרים קיצוניים גם למוות.

 

קראו גם:

לא רק סלמונלה: 9 החיידקים המסוכנים שנכנסים לכם לאוכל

 

ההדבקה מתרחשת בעיקר במעבר של הנגיפים והחיידקים מידיים נגועות בזיהום צואתי אל הפה. ההדבקה נעשית לרוב לאחר שטיפת ידיים לא מוקפדת מספיק בתום שהות בשירותים, מגע של ידיים מזוהמות עם מזון או החלפת חיתולים שאחריה מגע עם מזון. ההדבקה שכיחה גם בקרב ילדים שכוססים ציפורניים.

 

המחלה נמשכת לרוב מספר ימים, בין שלושה לשבעה בממוצע, אך עלולה גם "להימתח" לכדי חודש ואף יותר. משך המחלה תלוי ברמת ההיגיינה הנשמרת, בזן הווירוס, ביכולת החיסונית ובגיל החולה.

 

איך מטפלים במי שנדבק?

 

1. נוזלים

בהנחיות חדשות, שנקבעו לאחרונה על ידי החוג למחלות זיהומיות בילדים, האיגוד לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים והאיגוד לרפואת ילדים, נקבע כי החזרת הנוזלים והמלחים היא הבסיס לטיפול בגסטרואנטריטיס, המלווה כאמור בהתייבשות. השיטה המועדפת היא החזרת נוזלים דרך הפה, וכשאינה מתאפשרת, מתבצעת החזרת נוזלים באמצעות עירוי לווריד.

אם החולה סובל משלשולים מימיים או מהקאות מרובות, תנו לו לשתות כמויות קטנות של 30 מ"ל נוזלים מדי 20 דקות. חשוב לזכור כי בשל רגישות רבה של הקיבה יעורר מתן כמויות גדולות מדי של נוזלים את תחושת ההקאה. לפיכך הקפידו על כמויות קטנות בכל פעם.

2. מינרלים

בהנחיות נקבע עוד כי לחולה הסובל משלשולים והקאות יש לתת תמיסת מינרלים (דוגמת "מינרלי" או "אלקטרורייס"). העדיפו לתת מים מעורבבים בתמיסת אלקטרוליטים, שמשפרים את ספיגת הנוזלים בגוף ומאזנים אותו מבחינת רמת המלחים והמינרלים. ככל שתקדימו לשתות את התמיסה, כך תפחת חומרת המחלה. נציין כי לא הוכח בספרות הרפואית שהוספת מרכיבים אחרים לתמיסה זו, כמו אבץ או דבש, מביאה לשיפור משמעותי.

 

 

3. זופרן

החידוש בהנחיות קובע כי התרופה "זופרן", במתן דרך הפה או לתוך הווריד, יעילה בילדים קטנים הסובלים מהקאות, אך לא בילדים הסובלים משלשולים, כיוון שהיא עלולה לגרום לעלייה בתדירות השלשולים ולהחמרה בהתייבשות.

 

4. לא לתת תרופה לעצירת השלשול

ההנחיות קובעות עוד כי אין מקום לטפל בתרופות לעצירת שלשול (דוגמת לופרמיד), העלולות להחמיר את המחלה ולגרום להתארכות תקופת השלשולים.

 

5. פרוביוטיקה

עדויות חדשות בספרות הרפואית מחזקות את הרושם שטיפול בפרוביוטיקה, בנוסף לתמיסת מינרלים, יעיל בהפחתת משך השלשולים ועוצמתם. על כן קובעים המומחים לשקול טיפול בפרוביוטיקה בזנים שהוכחו כיעילים כמו לקטובצילוס וסכארומיצס. עם זאת, לא הוכחה היעלות של פרה-ביוטיקה (Prebiotis).

 

 

6. מתי מטפלים באנטיביוטיקה?

בהנחיות החדשות נקבע עוד כי מאחר שמרבית ארועי הגסטרואנטריטיס נגרמים על ידי נגיפים – אין לטפל באנטיביוטיקה. ואולם אם יש חשד לזיהום בחיידק שיגלה, המתבטא בשלשול דמי-רירי, טיפול אנטיביוטי נמצא כמקצר משמעותית את משך השלשול, החום ומשך הפרשת החיידק בצואה. הטיפול המומלץ במקרה כזה הוא באנטיביוטיקה אזניל למשך חמישה ימים או בזריקה צפטריאקסון (רוצפין) אם הילד סובל מהקאות ואינו מסוגל לבלוע תרופה דרך הפה.

 

ההנחיות קובעות כי במקרה של זיהום שנגרם מסלמונלה אין לתת טיפול אנטיביוטי, אלא כאשר קיים חשש להדבקה בילדים הסובלים מחסר חיסוני או בילדים מתחת לגיל שלושה חודשים. במקרה כזה הטיפול הוא בזריקה צפטריאקסון, באנטיביוטיקה מסוג אזניל או ציפרו או ברספרים הניתנים בסירופ.

  

7. מזון יבש ומלוח

אם החולה מסוגל לבלוע, תנו לו מזון יבש ומלוח. מזון כזה יגרום לו לתחושת יובש בפה שתעודד שתייה וכמו כן המלחים שבמוצר יסייעו להחזרת המחסור בנתרן.

 

 

8. היגיינה

כדי למנוע הידבקות של בני משפחה אחרים וכדי לקצר את משך המחלה הקפידו על היגיינה מקסימלית: יש להקצות מגבת נפרדת לחולה ולהקפיד על רחיצת ידיים יסודית במים ובסבון לאחר החלפת חיתול, שהייה בשירותים ולפני כל מגע עם מזון.

 

יש להשליך את החיתול לשקית ולאטום אותה היטב לפני שזורקים לפח, לחטא את הידיים באלכוהול, לחטא משטחים אסטרטגיים (שַׁלָּטים, ידיות) באלכוהול ולהחליף מגבות בתכיפות. היגיינה מקסימלית היא המפתח לקיצור משך המחלה ומניעת הידבקות.

 

9. מתי יש לפנות לטיפול רפואי?

אם החולה ממאן לשתות או מראה סימני התייבשות, יש להביאו למרפאה או למוקד רפואי, שם יקבל עירוי נוזלים לתוך הווריד. כאמור, לזיהום נגיפי אין תרופות אנטיביוטיות ולכן הטיפול היחיד הוא החזרת הנוזלים לגוף ומנוחה.

 

אם מופיעים סימני התייבשות קשה (אי מתן שתן במשך עשר שעות ומעלה, יובש ניכר בחלל הפה, בכי ללא דמעות, הקאות או שלשולים מרובים) - יש להגיע לחדר מיון.