מי שנסע ללא רדיו בכביש 79 בצפון, יכול היה לשמוע מרחוק קולות צחוק ושמחה של ילדים שהגיעו מכיוון יער ציפורי. שם, בין העצים הגדולים, הסתתר לו מחנה אתגרי ומיוחד, שהצליח להפתיע גם אותי.
המחנה הוקם על ידי עמותת 'אתגרים', הפועלת לשיקום, שילוב והעצמה של אנשים עם מוגבלויות על ידי פעילות ספורט אתגרי בטבע. הפעם, היו הילדים והנוער במרכז הפעילות. כשהגענו, ראינו תחנות של הפעלות שונות - צבעוניות ומזמינות, המתאימות ליכולותיהם של הילדים והנערים. מגוון המשימות שנגלה אלינו כלל בין היתר: אומגה, טיפוס על חבלים, משחקי "חפש את המטמון", פעילות על גלגלים ורכיבה על אופניים ביער, בריכה וחידונים.
מלווים על ידי המתנדבים וההורים, עברו הילדים בתחנות השונות כשהם מתאמצים ומתרגשים לסיים כל המשימה. המתנדבים, צמודים אליהם כדי להושיט יד, לעזור ולעודד, כשברקע מתערבבות צהלות השמחה של הילדים וקריאות העידוד של המתנדבים.
לקראת הצהרים, פסקו ההפעלות והוגשה ארוחה לחניכים ובאי המחנה. ברגע זה, יכולתי להבחין ביופיו של היער. עם עוצמתו של הטבע, נראתה התמונה היפה של מאות המתנדבים שהגיעו מכל קצוות הארץ לסייע ולתמוך בילדים. מדובר בנערים בשנת השירות לפני גיוס ומתנדבי השירות הלאומי, שהם הנוער הנהדר שלנו ותרומתו לחברה אינה מוטלת בספק. היו שם גם חבריי ועמיתי, עובדי בנק לאומי - מנהלי סניפים, ראשי מדור, פקידים ועוד, שמאות מהם עזבו את המשרדים הממוזגים והגיעו להתנדב ולשמח את הילדים.
בדרכי הביתה, חשבתי על החוויה הייחודית, יוצאת דופן והמרגשת מאד שעברתי במסגרת ההתנדבות הזו, שתיארה בצורה מושלמת את הביטוי - "התורמים הם הנתרמים". ההתרגשות, האושר והחיוך על הפנים, לא הופיע רק אצל אותם הילדים במחנה, אלא בעיקר על פניי ושאר חבריי שהשאירו את המטלות היומיות בעבודה ובבית מאחוריהם והתייצבו בבוקר חם בחודש יולי בצפון הארץ, בכדי לתרום מזמנם ומיכולתם לקהילה.