סוף מחשבה במעשה תחילה

נתניהו רוכב שנים על הדימוי הביטחוני. אבל יש שלב שבו החוליות מצטרפות לשרשרת פאשלות, והמקריות מתגבשת לדפוס קבוע

עומר אל־עבד מכפר קובר, שרצח, שחט, את יוסף סולומון וילדיו חיה ואלעד ז"ל, לא אהב אותנו גם לפני הצבת המגנומטרים. "בני קופים וחזירים", הוא מכנה אותנו. את השנאה והאכזריות הוא הביא מהבית – לא מהר הבית. הוא ורבים מבני עמו אינם פרטנרים לשלום. לאלה שדוגלים בחד־צדדיות, כמוני למשל, אין בעיה עם זה. לסיים את הכיבוש אנחנו רוצים. השלום יכול להמתין. כך לימדנו פרופ' ישעיהו ליבוביץ' הגדול.

נתניהו רוכב שנים על הדימוי הביטחוני. בסך הכל זה מצליח לו. הנתונים, העובדות והכרוניקה לא רלוונטיים. אין נאום, אין אמירה, שבהם לא יישבע לביטחון אזרחי ישראל. אבל מה לעשות שהצבת המגנומטרים, קיפולם וההתקפלות מול ירדן נוספים למאגר פאשלות מביכות. מבצע "צוק איתן", שנמשך חמישים יממות, שבמהלכו נאלצו להתפנות תושבי עוטף עזה, מחזה שכמותו לא נראה מאז מלחמת השחרור – מבצע שנתניהו השתוקק לסיימו בתום שבוע, אך נגרר אחר נפתלי בנט וקולות ה"עליהום". חיסולו הכושל של מבחוח. כישלון המוסד בשווייץ ובקפריסין. תקרית המרמרה. ניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל בירדן, כשאריק שרון ואפרים הלוי נאלצים לעשות לו בייבי־סיטר, לתת לו שירותי שמרטפות, ולהציל את היחסים עם ירדן. הפתיחה הנמהרת של מנהרת הכותל, שהמשכה מרחץ דמים מיותר וסיומה במפגש שפל רוח עם יאסר ערפאת.

 

הבה נניח שנתניהו איננו אשם, שאין לו אחריות ישירה, אבל כל ההצבר הזה הצטבר במשמרות שלו. אפשר שהמשמרות, כמו גם החקירות, רבות מדי. ייתכן שזה סוג של מנחוס. אולי חוסר מזל. אבל יש שלב שבו החוליות מצטרפות לשרשרת, והמקריות מתגבשת לדפוס קבוע.

 

הר הבית לא היה ואיננו בריבונות ישראלית ממשית. כשנתיים־שלוש לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר מנחם בגין המנוח היה שר בממשלת אחדות, נתלה שם דגל ישראל. פרצה אז מהומה מרחבית ועולמית. התברר שזו הייתה יוזמה מקומית של קצין צבא. בגין דרש לחקור מי נתן את ההוראה להניף את הדגל. כשבגין נבחר לראשות הממשלה וצירף את משה דיין כשר החוץ, הסכימו השניים, בתמימות דעים ולא כפשרה, שיש לדקדק עם הסטטוס־קוו על ההר ולשמור אותו מכל משמר.

 

בממשלה הזו יש נציגות מכובדת למשיחים ימניים ולאופורטוניסטים ציניים. השר אורי אריאל, שהוא גם וגם, טוען שעלינו לנצל את הכוח כדי לשנות את המציאות בהר הבית. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי דיברה על בניית בית המקדש כביטוי שיחדש את הריבונות על ההר. השרה מירי רגב קראה ביום ירושלים להמוני בית ישראל לעלות על ההר. בממשלה הקודמת, כיו"ר ועדת הפנים, קיימה רגב תריסר ישיבות על שינוי סידורי התפילה בהר ונכנסה בקול גדול בשר לביטחון פנים דאז, יצחק אהרונוביץ'.

 

הקריאות הללו נשמעות באוזני כל מוסלמי, מביירות עד ג'קרטה. הם לא יודעים שמדובר בשיקולי פריימריז. והקריאות הללו נופלות כפרי בשל בידי עסקני הסתה מוסלמים, מחמאס עד הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, והם כן יודעים איך להשתמש בהן.

 

ישנם בישראל גופים המייחלים לפגע בהר. ישנם בוודאי גם מפגעים בודדים רדומים לא מעטים. פיגוע כזה, חס ושלום, יפעיל עוצמת הרס של גוג ומגוג. לפני שנים רבות התפרסמה עצומה הקוראת לממשלה להציע שותפות ערבית ובינלאומית באחריות להר הבית. על העצומה ההיא חתמו רבים וטובים, המפכ"ל לשעבר אסף חפץ, ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון, עו"ד רם כספי, ועד מלומדים דתיים כפרופ' אוריאל סימון ופרופ' אבי רביצקי. אומרים המומחים שזה ייתכן רק במסגרת הסכם הקבע בינינו לבין הפלסטינים. אלא שנוכח הנפיצות האפוקליפטית, לא בטוח שכדאי להמתין עד אז.

 

אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חדשות ערוץ 2