לא תנום ולא תישן אֵם בישראל

אחרי טיסה לבד עם 4 ילדים ספוגי וירוס בטן, אין ברירה. אני שולפת את הנשק לשעת חירום: חצילונים משמחים וממולאים בכל טוב להעלאת המורל

החופש הגדול הוא לא גדול, הוא ענק, הוא אוקיינוס אטלנטי, פגרה שלא נגמרת. איך, איך רק חצי ממנו עבר? בכלל, כשחושבים על השם פּגרה, מבינים שטיפוסי ה"יוצאים לפגרה" מתחלקים לשתי קבוצות פְּגָרים:

 

מהאחת נוטף ריח ים מהול בטקילה ושמן אגוזים, פְּגָרים חטובים פרוסים בחן על החול החם וזזים בקצב שעון שמש מטריף בטן – גב, בטן – גב . ואילו הקבוצה השנייה נוטפת זיעה ואגלי אשְׁמה, רצוצה וכפופה במרוץ רועש ומחופף אחרי ילדים לא מסופקים שרוצים רק עוד ועוד ועוד. ברור לגמרי היכן אני שואפת להיות והיכן האני האמיתי שלי מוטל כפגר!

 

אז החלטתי לשנות את גורלי. כן, בסוף החופש הזה אני נוסעת עם הנצמדים להתנחל אצל שלל משפחתי בַּנֵּכָר המפואר, כי אם כבר פֶּייגֶר, אז לפחות אחד שתפס אמריקע. בפעם האחרונה שזה קרה, טסנו במארז חמישייה – אמא בודדת, פלוס ארבעה נצמדים (הבעש"ט הגיע רק לסוף הטוב).

 

ההתחלה הייתה מבטיחה: הם עשו יצירה, פתרו תשבצים, קראו ספרים, שיעשעו עצמם כמו ילדים טובים שטסים ביזנס . ברגע כשכולם נרדמו, הגיעו ריחות קשים ואיתם השיבושים, ילד־גן שילשל לתוך התחתונים עד הגרביים . מהר־מהר לפני שכולם יתעוררו רצתי איתו ועם התק"ל (תיק קבע לנצמדים) לשירותים. איך שחזרנו שוב ברח לו ואז שאר הנצמדים התעוררו, ואז הקטנה בכתה, ואז ילד־ביה"ס הקיא. ביקשתי עזרה מילד־על, הוא סירב. אז ניקיתי, רחצתי, החלפתי, הלבשתי, הרגעתי, ואז… בסערת הקָקִיא־פוֹנְיָה הנוראה, ראיתי אותו.

 

 

שהיד בכיסא B42. שהיד ג'ינג'י עם שפם ג'ינג'י משייף את ציפורניו בפצירה! פצירה? מאיפה פצירה? איך פצירה? למה פצירה? זה טקס היטהרות לפני המוות? אולי השיוף זה אות לשהיד נוסף במטוס? אולי ביחד הם ירכיבו נשק פצירתי עוצמתי? אנחנו אבודיייייים!

 

מי שהיה ילד ב־1976 יודע היטב – כל טיסה היא שידור חוזר של מבצע אנטבה. הסתכלתי עליו, הסתכלתי על הנצמדים מוכי הווירוס – וידעתי שאין מה לעשות. הם תלויים בי ואני תלויה באוויר ובחסדי שמיים .

 

"תקשיבי" אני מרעידה את הדיילת הישנה "יש טרוריסט עם פצירה ב־B42, בבקשה, תצילו אותנו לפני שיהיה מאוחר מדי". הדיילת לא מתרגשת ועונה: "גברת, הסירי דאגה מליבך, אל־על היא חברת התעופה הבטוחה ביותר. נא הדקי חגורה וחזרי לישון". אני חוזרת לכיסא כצאן מובל לטבח, מסתכלת על החבורה המתוקה שלי מעולפת בתנוחות סרדין. כל המטוס רֶחֶם מנומנם. חוץ ממני!

 

"אל תדאגו" אני מלחששת, "לא תנום ולא תישן אֵם בישראל". העיניים בְּהַדְלֵק מתוח! מפשפשת בתק"ל ושולפת אלכוהול לניקוי ידיים. האלכוהול ביד אחת ובשנייה מרפרשת כוס מים רותחים כל רבע שעה.

 

במקרה של התקפה, אשפריץ לעיניו מהרותחים ואז אפרק עליו את האלכוהול. נראה לי שורף, מעוור, מזוויע ואותי קצת מרגיע. אולי מרגיע מדי, כי מתישהו, נרדמתי בשמירה והנשק הכימי שלי התקרר. מתוך נמנום אני שומעת את המחבל ממלמל "יא אללה". נפלטת אחוזת אמוק מהכיסא ונתקלת בפרסר, רב הדיילים. "אתה שומע!!! יש מחבל ב־B42, מהר, תקרא לכל המאבטחים, תעשו משהו, בבקשה", אני מתחננת היסטרית. הפרסר בליטוף נשי עונה "מה? B42? – מי? כאילו הדובון עם השפם הג'ינג'י? זה?" הוא אוחז בידי ומתקרב אליו. "זה? זה שהיד המחמד שלי, בן זוגי ההורס , יו, מהממת, עשית לי את היום".

 

סוף־סוף אני מגיעה ליעד.

 

גמורה מכאבי בטן, מסחיבת תיקים, מעמידה בתורים, מזחילה בסיוּטֶיישֶן של האֵמִיגְרֶיישֶן, מאחריות על הנצמדים, מחרדות. אמא שלי בטוחה שקצת הגזמתי, עד שאני פותחת את הפה ופולטת עליה חמגשית. פורקת עצמי למיטה – כפגר שאין לו הופכין.

 

אחרי 24 שעות שינה כשקמתי ברה, צחה ומלאת אמון בעולם בכלל ובאדם בפרט, הכנתי ממולאי קיץ מלאי אהבה וכוונה.

 

חצילי קיץ ממולאים

העונה החמה דורשת ממולאים קלים, נטולי בשר ומלאי בריאות עם סלט מרענן ליד. החצילונים הקטנים היפהפיים האלה הולכים להפוך לסיר שכולו תכשיט ושיר טבעוני וססגוני. קל למלא חציל, לא צריך שום כשרון או גלגול יוצא דופן, כמו במקרים אחרים של ממולאים.

 

מה צריכים?

 

• 1/4 כוס שמן זית

 

• 10־8 חצילונים קלופים (לא מושלם, אלא פס כן, פס לא)

 

• 1/2 קילו עגבניות שרי תמר חצויות

 

• 1 בצל לבן, חתוך גס

 

• 1 שן שום כתושה

 

• צרור קטן של תימין

 

• 1 כף סוכר חום

 

• מיץ מ־1/2 לימון

 

• מלח גס ופלפל שחור

 

למילוי:

 

• 2 כפות עדשים כתומות

 

• 2 כפות עדשים שחורות

 

• 2 כפות עדשים ירוקות

 

• 1/2 כוס אורז

 

• 3 בצלים לבנים, חתוכים לקוביות

 

• 1 שן שום כתושה

 

• מעט אגוז מוסקט מגורר

 

• 1/2 כפית כמון

 

• 1 כף סוכר חום

 

• 1/2 כפית פפריקה

 

• 1/2 כפית קינמון

 

• צרור עשבי תיבול קצוצים דק: נענע, כוסברה, פטרוזיליה

 

• 1 כפית מלח

 

• 1/2 כפית פלפל שחור

 

• מיץ מ־1/2 לימון

 

• 3 עגבניות בשלות, חתוכות לקוביות

 

לרוטב:

 

• 1/2 כוס שמן זית

 

• 1 כפית גדושה של מלח גס

 

• מיץ מ־2 לימונים סחוטים

 

• כ־1/2 ליטר מים

 

להגשה, רוטב יוגורט:

 

• 2 כפות יוגורט כבשים

 

• 1/2 שן שום כתושה

 

• 1 עגבנייה בשלה, מגוררת

 

• מעט נענע, קצוצה

 

• כף שמן זית

 

• מלח ופלפל שחור

 

איך מכינים?

 

1. בקערה נערבב את העדשים הכתומות, השחורות והירוקות עם האורז. נשטוף מספר פעמים במים קרים ונשרה במים קרים כחצי שעה. העדשים והאורז יכפילו את נפחם.

 

2. בסיר שטוח ורחב נפזר רבע כוס שמן זית ונסדר את העגבניות החמודיות ואת הבצל שחתכנו גס.

 

נמליח, נפלפל, נפזר כף סוכר חום, מיץ לימון ומעט תימין.

 

3. את החצילונים נחתוך באמצע ונשאיר את הצ'ופצ'יק. בסכין חד נסמן איפה אנחנו הולכים לחפור ואז נחפור בכף.

 

4. נכין את המילוי הטעים: במחבת גדולה נטגן את הבצלים כ־8 דקות, נסנן את העדשים והאורז מהמים ונוסיף לטיגון, נוסיף את התבלינים, כמון, פפריקה, קינמון, סוכר חום, אגוז מוסקט, מלח, פלפל, נוסיף את קוביות העגבנייה ואת עשבי התיבול ולבסוף את שן השום הכתושה. נטגן ונערבב, הו, איזה ריח טוב. שפריץ מחצי לימון - זהו זה.

 

5. נמלא את בטני החצילים, נניח אותם על העגבניות, וניצוק מעל את הרוטב: שמן הזית עם מיץ הלימון, המלח והמים שיגיע רק עד אמצע החציל, שלא יכסה אותו.

 

6. על אש גבוהה, סיר מכוסה עד רתיחה. כשרותח, ננמיך לאש קטנה כ־40 דקות ואז הטריק האמיתי שנותן את הטעם המושלם מגיע, נכניס את הסיר המכוסה לתנור, לחום של 180 מעלות כשעה וחצי, אם חסרים מים, נוסיף מים עד לאמצע החצילים.

 

7. אחרי כשעה ורבע נגלה את הסיר וניתן לו מכת שיזוף - כרבע שעה בחום התנור הכי גבוה.

 

בונוס: אם נותר מילוי, למה שלא נמלא בצלים? זה הרי הבל־הבלים, לוקחים שלושה בצלים לבנים עם הקליפה, מכניסים לסיר מלא מים, מביאים לרתיחה כחצי שעה. איך יודעים אם מוכן? ניקח סכין חדה וננעץ בבצל, נשטוף תחת מים קרים את הבצלים, נקלף את הקליפה החומה ונפריד עלה ועוד עלה ועוד עלה ונגלגל איך שבא.

 

8. כשנגיש, נכין רוטב יוגורט חמצמץ וטעים שאפשר לרענן איתו את החציל. חלום ליל קיץ!