רפאל, חברה ממשלתית העוסקת בפיתוח מערכות לחימה, העבירה ב-2011 שלדות כלי רכב וציוד צבאי ללקוח במקסיקו. במהלך ההובלה, שהתבצעה דרך הים, התגלה שחלק מהציוד ניזוק ורפאל נאלצה להשיבו לארץ ולתקנו.
חברת מגדל, שביטחה אותה אז, שילמה לה על הנזק כ-230 אלף שקל, וכשנה לאחר מכן היא הגישה תביעת שיבוב נגד חברת "דינמיק", ודרשה שתחזיר לה את מלוא הסכום.
לטענת מגדל, רפאל התקשרה עם דינמיק כדי שזו תכין את המטען למשלוח ותוביל אותו מנמל אשדוד למקסיקו. לפיכך לקחה על עצמה דינמיק לספק מכולות, לארוז, לקשור ולאבטח את המטען. מגדל הוסיפה שהמטען נמסר לדינמיק במצב טוב, אך באחת מתחנות הביניים במסע התגלו חורים ושברים בציוד על אחת המכולות. לדבריה, הנזק אירע בזמן שהמטען היה באחריות הנתבעת, ולכן עליה להשיב לה את הסכומים ששילמה לרפאל.
דינמיק טענה מנגד שהיא לא עוסקת בהובלת מטענים אלא רק בתיאום פרטי ההובלה, וגם בעסקה מול רפאל היא שימשה כמתווכת בלבד. היא הדגישה שאין לה אנייה וממילא אין לה שליטה על המטען, על הכנסתו למכולות, על הטענתו ועל הובלתו. עוד נטען שאופי הנזק מתיישב עם פגיעה על ידי מנוף או משקל שנפל על המטען, וסביר להניח שהוא נגרם בנמל אשדוד ולא במהלך השיט.
ואכן, השופטת אילת דגן דחתה את התביעה. לדבריה, טענת מגדל שהנזק ארע בהובלה מאשדוד למקסיקו הייתה "כללית וסתמית", וסביר יותר שהנזק אירע בנמל אשדוד עוד בטרם ההובלה.
היא דחתה גם את הטענה שדינמיק שימשה כ"מוביל", והבהירה שהיחסים בין משגר מטען למוביל ימי מוסדרים בפקודת הובלת טובין בים (הפקודה מגדירה "מוביל ימי" כ"בעל האנייה שמנפיק את שטר המטען"). עוד הוכח שמי שהנפיקה את שטר המטען וחתמה עליו מול רפאל הייתה חברה בשם MAE, ומרגע זה הנתבעת יצאה מהתמונה.
מעבר לכך, ציינה השופטת דגן, בהצעת המחיר ששלחה דינמיק לרפאל נאמר במפורש שמעמדה הוא של "סוכן" בלבד, וגם אם הדבר נעשה בצורה שאינה מודגשת דיה, היה על רפא"ל כחברה גדולה ומנוסה להיות מודעת לכך.
השופטת הוסיפה שנציג רפאל עצמו העיד שהשליטה על המטען לא הייתה בידי דינמיק בזמן ההובלה הימית או היבשתית. בנסיבות אלה נקבע שהנתבעת לא אחראית לנזקים, ומגדל חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 17,500 שקל.