עם מי נדבר על הכסף שלנו?

None

עשרה סניפי בנקים היו ב"משולש" הירושלמי המוכר שבמרכז הבירה וברחוב הלל הסמוך רק לפני 5 שנים. מתוכם נותרו רק חמישה. זו רק דוגמה למתרחש בתחום הבנקאות בכל הארץ.

 

בימים שבהם ניתן לבצע כמעט כל פעולה בנקאית באינטרנט דומה שהבנקים מתחילים להיות מיותרים, לדאבונם של הלקוחות ואלפי הפקידים שייאלצו לחפש עבודה בעוד שנים ספורות.

 

ביקרתי השבוע בסניף המרכזי של הפועלים ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. פעם היו כאן עשרה פקידים בעובר ושב. השבוע ישבו שם שלושה וגם הם לעיתים היו מחוסרי עבודה. פקידה ותיקה בבנק הודתה: "אנשים נזקקים לנו פחות. אנחנו פה בשביל כל לקוח, אבל הרוב לא באים יותר וזה די כואב לנו, גם כי המגע הישיר עם הלקוחות חשוב וגם כי הכל הפך להיות פתאום רק מספרי חשבונות ומעקב אחרי הוראות מקוונות".

 

אני זוכר את הימים שבהם פקידי הבנק היו רושמים בעט בתוך פנקס את ההפקדות והמשיכות של לקוחות הבנק. לכל לקוח היה פנקס חיסכון קטן, שבו רשמו הפקידים את הסכום שהופקד בו ופיארו את הדף בחותמת סגולה עם שם הסניף והתאריך. הימים האלה נעלמו. בתוך עשור, צפתה בנקאית בכירה בירושלים, "הסניף הזה יישאר היחיד בעיר". עיקר הבעיה היא של קשישים ועולים חדשים. רוב בני ה־80 וה־90 לא יודעים להשתמש בשירותים מקוונים, בעוד שחלק מהעולים לא מבינים את השפה, ונאלצים להגיע לסניף לפעולות פשוטות.

 

בעוד שנים אחדות ייסגרו כנראה רוב סניפי הבנקים. במקום חלק מהם ייפתחו סניפים מקוונים. עצוב במיוחד יהיה עם פיטורי אלפי הפקידים. עצוב יהיה גם לזקני העיר שנהגו להיפגש לעיתים קרובות בבנק ולשמוע מהפקידה שהחשבון בפלוס. "אני אוהב את הפקידים כאן ואנחנו חברים כבר עשרות שנים", אמר אלי משולם, כשיצא מהסניף ברחוב המלך ג'ורג'. "יהיה לי עצוב נורא אם יסגרו את הבנק. עם מי אדבר על הכסף שלי, עם הלאמפה?"