מיסקלקולציה: החדשות הבאמת הרעות בכל הקשור לסבב האיומים האחרון והחריג בבוטותו בין ארה"ב לצפון־קוריאה הן שהפוטנציאל והסבירות למיסקלקולציה גדול מאוד. מיסקלקולציה, או חשבון לא נכון, היא תופעה וכשל המלווים את הממשק האנושי – פרטים ומדינות – מאז ומעולם. כאשר לשתי המדינות נשק גרעיני ומנהיגים לא לגמרי יציבים וצפויים, הפוטנציאל עלול להיות הרסני. דימוי אִיוּם לא נכון, הצהרות כוונות שנתפסות באופן מעוות, צעדים צבאיים שמתעוותים בדרך – כולם מתכון לאסון שבפועל אף אחד לא רוצה בו.
ארה"ב מאיימת, משגרת נושאת מטוסים, אדמירל אחד או סנטור שני אומרים: "הסבלנות פקעה". קים ז׳ונג און מפרש זאת כהקדמה למכה צבאית וכאיום על משטרו. הוא מבצע שני ניסויי טילים. טיל אחד פוגע בעיירת חוף יפנית, או בבסיס צבאי אמריקאי בדרום־קוריאה או בספינה דרום־קוריאנית – והנה לנו מלחמה שלפי התרחישים השמרניים תגבה כמיליון קורבנות, מבלי שמישהו התכוון לכך.
לא בכדי כתב אתמול הומוריסט אמריקאי "יש משהו פואטי בזה שאנחנו עומדים בפני דו־קרב גרעיני בין האיש השמן לילד הקטן". "האיש השמן" הוא שמה של הפצצה הגרעינית שהוטלה על הירושימה ב־6 באוגוסט 1945, ו"ילד קטן" הוא שמה של הפצצה שהוטלה על נגסאקי ב־9 באוגוסט. שתיהן לפני 72 שנים.
הסלמה: בעוד שמשבר הגרעין והטילים של צפון־קוריאה נמשך כמה עשורים, ראשיתה של ההסלמה הנוכחית בשני ניסויים משמעותיים שערכה צפון־קוריאה ביולי בטילים בין־יבשתיים, "הואסונג 14", שטווחם מגיע, תיאורטית, לחוף המערבי בארה"ב, ולכל נקודה בין חצי האי הקוריאני לארה"ב. תיאורטית, משום שעדיין אין שום הוכחה מובהקת שאכן טיל כזה – נושא ראש קרב משמעותי, ובוודאי גרעיני – אכן מסוגל להגיע לארה"ב אחרי שמסלולו הבליסטי לקח אותו אל מחוץ לאטמוספירה.
טראמפ איים שלא יסכים לצפון־קוריאה גרעינית. היועץ לביטחון לאומי, מקמאסטר, אמר שזה "בלתי נסבל". אלא שצפון־קוריאה כבר גרעינית: לפי הערכות אמריקאיות יש לה 40־60 פצצות גרעין מסוגים שונים, וייתכן שזה בהחלט נסבל.
בראשית השבוע מועצת הביטחון הטילה עוד סנקציות על צפון קוריאה, ואז פירסמה סוכנות המודיעין של משרד ההגנה (DIA) הערכה שצפון־קוריאה התקדמה במזעור ראש קרב גרעיני. משרד ההגנה היפני הדליף הערכה דומה, והמסקנה הייתה שיש לקים יכולת הרכבת ראש קרב גרעיני על טיל בליסטי בין־יבשתי. ההסלמה הרטורית הייתה בלתי נמנעת: טראמפ ליהג שצפון־קוריאה תפגוש ב"אש וזעם שהעולם לא ידע", והחברים בצוות התגובות בפיונגיאנג מיהרו לספר שצפון־קוריאה תטווח את שטח החסות האמריקאי והבסיס הימי באי גואם, 3,200 ק"מ דרומית לקוריאה.
מה צפון קוריאה רוצה? הכרה בהיותה גרעינית, כסוג של מגן ומחסה מפני ניסיונות לשינוי המשטר, ורק אז, אולי, משא ומתן על פירוז חלקי. מה המשותף לצפון ולדרום־קוריאה, סין ויפן? אף אחת מהן לא מעוניינת באיחוד קוריאה. זה מסובך ויקר מדי. לסין יש שני כאבי ראש לא פשוטים: לאחד קוראים קים ז'ונג און; לשני דונאלד טראמפ, שמטיל עליה מדי שבוע אחריות לפתרון בעיית קוריאה. לכן למשבר אין כרגע פתרון.
האפשרויות לנטרול המשבר. ישנן שלוש כאלה: האחת, התקפה צבאית כירורגית. זו חלופה רעה משום שהתגובה הצפון־קוריאנית ויכולותיה הקונבנציונליות משמען הרס בירת הדרום, סיאול, והרחבת המלחמה ליפן. השנייה, לחץ כלכלי מסיבי. זה לא עבד עם איראן, וסין מסרבת באדיבות בשלב זה. השלישית, דיפלומטיה ודיאלוג, מה שמחייב שיתוף פעולה סיני־אמריקאי, הפגת חששות צפון־קוריאה, תמריצים וקבלתה כגרעינית. כלומר, האפשרויות כרגע נעות בין רע לרע מאוד ובין גרוע לגרוע מאוד. √