תוצאות המחזור הראשון באנגליה מבליטות את ההבדל בין הליגה האנגלית לבין יתר הליגות הבכירות באירופה. בצרפת השליטה הבלעדית היא של מונאקו ופ.ס.ז', בליגה הספרדית אלו הן ריאל ובארסה עם הבלחות של אתלטיקו מדריד, בגרמניה זה רק באיירן ובאיטליה יובנטוס שולטת כבר שנים (למרות שמילאן התחזקה הקיץ ועושה קולות של חזרה). בליגה האנגלית הכל פתוח, ולראייה כל שנה עולה הוויכוח בין חובבי הכדורגל: "לא, זאת העונה של צ'לסי!", "אני אומר לך שוונגר לא יוותר", "ומה עם סיטי ויונייטד?" "גם טוטנהאם יכולה להפתיע", ו"מה עם ליברפול?". זאת אומרת שאם רק מביטים על הנייר, יש בליגה האנגלית לפחות שש מועמדות רציניות לאליפות, שאם אחת מהן תזכה זאת לא תהיה הפתעה. ואי אפשר בלי להזכיר, כמובן, את לסטר, שהדהימה את אירופה כולה. רק באנגליה זה יכול לקרות.
ליברפול סיימה ב־3:3 נגד ווטפורד, צ'לסי נכנעה 3:2 לברנלי, ארסנל ניצחה בעור שיניה את לסטר 3:4, וגם למנצ'סטר סיטי לא היה טיול מול העולה החדשה ברייטון (0:2). כלומר, הפערים לא גדולים ובמחזור נתון כל קבוצה צריכה לגרד כל נקודה. עוד דפוס מבורך מבית היוצר של הפרמייר־ליג, בחסות ההתאחדות והשופטים, הוא דקות המשחק נטו. אמנם מדובר באחת הליגות הקשוחות באירופה, אך השופטים האנגלים לא ממהרים לשרוק על עבירות ומאפשרים למשחק לזרום, בניגוד למה שרואים בליגות האחרות. רק לשם ההשוואה, בליגה האנגלית משחקים שמונה דקות נטו יותר מאשר בליגת העל שלנו, וזה ממש לא מעט. איזה כיף שהליגה הזו חזרה ובגדול.