הריטלין, המחלה שהומצאה לכבודו והקשר הכלכלי המפוקפק

השבוע התבשרנו שבישראל מונפקים מדי שנה כמיליון מרשמים לריטלין ודומיו. ד"ר יפה שיר רז צוללת אל תוך ההיסטוריה של התרופה, שבכלל לא ידעה שהיא כזאת עם המצאתה. מי הייתה ריטה, שעל שמה קרויה התרופה, איך קרה שקודם נוצרה התרופה ורק אחר כך נוצרה ה"מחלה", ובמה הודה המדען שנחשב לאבי ה-ADHD זמן קצר לפני מותו

 

 

מכירים את ריטה? לא, לא התכוונתי לזמרת שלנו, אלא לריטה פניזון. לא? אז כדאי מאוד שתכירו אותה. כי הגברת החביבה הזאת היא זו שעל שמה נקראת התרופה הכה פופולרית, שמתברר שמיליון מרשמים שלה ניתנים מדי שנה בישראל – ריטלין.

 

עורך הדין אור סדן, היועץ המשפטי של התנועה לחופש המידע, חשף השבוע שבארבע השנים האחרונות חלה עלייה של עשרות אחוזים במספר המרשמים לריטלין שהונפקו בקופות החולים. לכבוד החשיפה הזו תרגמתי קטע מתוך אחד השיעורים שלי על מיתוג תרופות - שיעור היסטוריה קצר ומאלף על תולדות התרופה הזו, ואיך היא (ויתר הממריצים ממשפחת המתילפנידאט) הפכה לאחת ההצלחות המסחריות המסחררות ביותר בעולם הפארמה.

 

 

אז ריטה שלנו, ששמה המלא מרגריטה, הייתה, כפי שתוכלו להיווכח בתמונה, חובבת טניס מושבעת. היה לה גם בעל מוצלח בשם ליאנדרו, שב-1944 עבד בחברת התרופות "סיבה" (לימים נובארטיס). כמו הרבה מדענים באותם ימים הוא לא חשש לנסות את התרופה על עצמו, והוא גם נתן אותה לריטה יקירתו. לאחר שנטלה אותה פעם או פעמיים, ריטה הרגישה שהתרופה "ממריצה" את הביצועים שלה ולכן נהגה ליטול אותה לפני כל משחק. כמחווה רומנטית החליט ליאנדרו לקרוא לתרופה "ריטלין".

 

עוד כתבות:

הזינוק בשימוש בריטלין: "יותר מבוגרים מקבלים התרופה"

מחקרים: השפעת הריטלין והקונצרטה מוטלת בספק

"ריטלין - ההבדל בין הצלחה מסחררת לכישלון מוחץ"

 

לחברה, לעומת זאת, לקח כמה שנים עד שהחלו לחקור לעומק את התכונה הממריצה של התרופה, ורק ב-1954 היא זוהתה כסטימולנט. בעקבות הגילוי החלה "סיבה" ב-1957 לשווקה לטפל בעייפות כרונית, דיכאון ונרקולפסיה, ובשנים הבאות היה כנראה מי שהבין שלתרופה הזו יש קהל פוטנציאלי הרבה יותר נרחב, ואט אט נוספו עוד אינדיקציות – לשיפור מצב הרוח וגם לטיפול בילדים "בלתי מסתגלים".

 

וראו זה פלא, בתחילת שנות השישים צצה לה הגדרה חדשה בספרות הפסיכיאטרית: "פגיעה מוחית מינימלית" (MDB).

 

 

ב-1968 כבר כללה האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה את ה"מחלה" החדשה ב"תנ"ך" שלה, ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות), תחת ההגדרה "תגובה היפרקינטית של הילדות".

 

ומאותו רגע ואילך הלכה ההגדרה והתעדכנה במהדורות הבאות של ה-DSM:

• ב-1980, במהדורת ה-DSM 3, שונתה ההגדרה ל-ADD עם או בלי היפראקטיביות.
• ב-1994 הולידה מהדורת DSM 4 "תת-סוגים".
• ב-2013 - בעוד במהדורות הקודמות ADHD אובחן לפי תסמינים שהופיעו עד גיל 7, המהדורה החדשה - DSM 5 - הרחיבה את האפשרות להופעה של התסמינים עד גיל 12 וגם כללה התייחסות למבוגרים.

 

וכך, ככל שהמחלה הפכה לממותגת ומוכרת יותר – הלך ועלה מספר הילדים ובני הנוער המאובחנים עם ADHD ובקשר ישיר עלה מספר המרשמים לריטלין. בישראל, עוד לפני הזינוק הזה, מספר הילדים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז הוכפל מאז 2005 (6.8% מהילדים) ועד 2014 (14.4%).

 

 

בה בעת חלה עלייה דרמטית גם במספר הילדים המטופלים בתרופות. ב-2005 טופלו בהן 3.5% מכלל הילדים בישראל, לעומת 8.5% בשנת 2014 - פי 2.4.

 

המצאה פופולרית

מי שנחשב ל"אבא המדעי" של ADHD היה ד"ר ליאון אייזנברג, פסיכיאטר אמריקני בעל שם עולמי וחוקר מוביל בתחום, שערך מחקרים על תרופות פסיכיאטריות במשך למעלה מארבעה עשורים. הוא היה גם מקובעי המדיניות בתחום וישב בוועדה המייעצת ל-DSM.

 

בטח יפתיע אתכם לגלות שהתברר שהיו לו גם קשרים כלכליים הדוקים עם יצרניות התרופות. הפסיכולוגית האמריקנית ליסה קוסגרוב ועמיתיה חשפו במחקר כי התקיימו "קשרים כלכליים בין פאנל חברי ה-DSM 4 לבין תעשיית הפארמה" וכי "מבין 170 חברי הפאנל, 96 חברים היו בעלי קשר כלכלי אחד או יותר עם החברות בתעשיית הפארמה. 100% מהחברים בפאנלים על הפרעות מצב רוח וסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות - היו בעלי קשרים כלכליים לחברות תרופות".

 

אז אולי מתוך נקיפות מצפון, אולי סתם כבר היה סנילי, אבל נחשו מה אמר ד"ר אייזנברג בריאיון האחרון שלו לפני מותו? "ADHD היא דוגמה מובהקת למחלה מומצאת". לא ייאמן, נכון? אבל זה בדיוק מה שהוא אמר ועוד הוסיף: "מעולם לא הייתי חושב שההמצאה שלי תהיה כה פופולרית".

 

ולקינוח, אם נשוב ונתעניין בעלילות הזוג פניזון, נגלה שב-1950 הוציא ליאנדרו פטנט על שיטה משופרת לייצור מתילפנידאט, הוא מונה לסמנכ"ל חברת "סיבה", והוא וריטה חיו באושר ועושר עד מותו ב-2003.

 

ד"ר יפה שיר רז, חוקרת תקשורת בריאות באוניברסיטת חיפה וכתבת ראשית במגזין מנטה