בשנים 2015-2000 שיחק פילר ב"תיאטרון הקלאסי" – מוסד פרטי המעלה הצגות ילדים בהיכלי תרבות שונים – אולם לא הוחתם על חוזה עבודה מאחר שבענף התיאטרון נהוג לראות בשחקנים "פרילנסרים". הוא טען שפוטר בניגוד לחוק עקב מחלוקות שהתגלעו בינו לבין בעל התיאטרון דוד סידי בנוגע לשכר העבודה, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שקיבל פיצויי פיטורים ותשלומים עבור זכויות סוציאליות כגון דמי הבראה, ימי חופשה והפרשות לפנסיה.
בתגובה טען בעלי התיאטרון שלא התקיימו יחסי עבודה עם פילר מאחר שכנהוג בענף התיאטרון, הוא שכר את שירותיו כ"פרילנסר". עוד נטען כי התובע לא פוטר אלא החליט בעצמו לסיים את עבודתו בתיאטרון אף ששובץ בלוח ההופעות. לדבריו, פילר לא זכאי לתשלום עבור הזכויות הסוציאליות מאחר שלשיטתו, זכויותיו כעובד עצמאי לא דומות לאלה של עובד שכיר.
השופט דורי ספיבק בחן תחילה את האופן שבו הועסק התובע ובניגוד לעמדת התיאטרון, הגיע למסקנה כי פילר לא סיפק את שירותיו כ"פרילנסר" אלא היה עובד שכיר מן המניין.
השופט הסביר כי פילר עומד במבחני הפסיקה להכרה בקיומם של יחסי עובדה: הוא התקשר ישירות עם הנתבע, היה חלק מהמערך הארגוני של התיאטרון, עבודתו הוקצתה לו על ידי הנתבע, הוא היה כפוף להוראותיו ואף נדרש להתאים את עצמו לצרכי התיאטרון.
נקבע כי בניגוד לעובד עצמאי, פילר לא סיפק בעצמו את הציוד הדרוש לעבודה (תלבושות ותפאורה), ואף שהנפיק קבלות עבור ההצגות בהן השתתף, לא מדובר בהתנהלות חשבונאית של עסק עצמאי, אלא להיפך – הוא היה תלוי כלכלית במעסיקו.
לאחר ששמע את עדויות הצדדים שוכנע השופט ספיבק שפילר פוטר והצביע על כך שאמנם הוא שובץ בלוח ההופעות, אך תפקידו הועבר לשחקנית אחרת כך שהשתתפותו בוטלה.
השופט דחה את הטענה בדבר אי קיום השימוע טרם הפיטורים לאחר שמצא כי התקיימו כמה שיחות בין פילר לבין סידי שבמסגרתן יכול היה להעלות את טענותיו.
בסופו של דבר חויב בעלי התיאטרון לשלם לפילר 76,578 שקל עבור פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.