בהסכם הגירושים שנחתם ואושר בבית הדין הרבני בתחילת השנה הוחלט שהאישה תוותר על זכותה למזונות הבן המשותף תמורת זכויותיו של הבעל בדירה, כך שהיא תעבור על שמה באופן בלעדי. למעשה, החיוב היחיד של הבעל בצורכי בנו היה השתתפות במחצית ההוצאות החינוכיות החריגות שלו, כגון שיעורים פרטיים, חוגים, קייטנות וכיו"ב.
זמן קצר אחרי ההסכם פתחה האישה תיק מזונות בהוצאה לפועל בטענה שהאב לא נושא בהוצאות החריגות שחויב בהן, וביקשה להגדיל את קרן החוב ב-2,675 שקל עבור הוצאות בייביסיטר. לטענתה, האב אינו מקיים את הסדרי הראייה עם הבן ולכן היא נאלצת להזמין שירותי שמרטפות בעלות של 235 שקל ליום.
היא הגישה פירוט של קבלות עבור תשלומים לשתי שמרטפיות והציגה מכתב שבו הן מודות כי הן מטפלות בילד בזמן שהוא אמור להיות אצל אביו.
אבל הרשמת גילה גדות קבעה שאין לאישה עילה לתבוע מבעלה החזר הוצאות על בייביסטר, ואף ציינה כי אינה סבורה שהבקשה הוגשה בתום לב.
נקבע כי הוצאות שמרטפות נחשבת "דמי טיפול" שהם חלק ממזונות הילדים, שעליהם ויתרה האישה בהסכם הגירושים. הדבר היחיד שהיא רשאית לתבוע מהאב, צוין, הוא השתתפות בהוצאות החינוך החריגות, שתשלום לבייביסטר אינו נכלל בהן.
הרשמת גדות הפנתה לכך שהסכם הגירושים לא קובע שום סנקציה על אי-קיום הסדרי ראייה, וגם אם הייתה סנקציה כזו - לא ניתן היה לאכוף אותו בתיק מזונות בהוצאה לפועל. היא הפנתה להחלטה שנתנה בתיק דומה אחר, שם קבעה כי קנסות על הפרת הסדרי ראייה נאכפים לפי פקודת הביזיון– בבית המשפט.
לסיום ציינה הרשמת גדות כי לאחרונה האישה "שזפה את עיניה" במגוון בקשות שלכאורה מעידות על התנהגות חסרת תום לב מצידה.