בְּגִיל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נַעֲשֵׂיתִי צַיָּד
אֵינִי גֵּאֶה כְּלָל בֶּעָבָר הַזֶּה
קִבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה רוֹבֵה אֲוִיר
וְהָיִיתִי מְטַיֵּל בַּשָּׂדוֹת וּבַיְּעָרוֹת
יוֹרֶה וְהוֹרֵג כָּל מִינֵי צִפֳּרִים
וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל אוֹתָן צְלוּיוֹת
לָמַדְתִּי לְהָכִין אֶת הָאֲרוּחוֹת
בְּאֶצְבְּעוֹתַי שׁוֹתְתוֹת הַדָּם
הָיִיתִי צִפּוֹר אַכְזָר, סוּג שֶׁל בַּז־עַל
עַפְתִּי אַחַר טַרְפִּי בְּכַדּוּרֵי עוֹפֶרֶת
וְהִרְגַּשְׁתִּי קָרוֹב מֵאֵי פַּעַם לַטֶּבַע
הָיָה בְּכָךְ מַשֶּׁהוּ מֵהָאָמָּנוּת, סוּג שֶׁל יֹפִי
לֹא יָפֶה
מתוך: תמרים / הוצאת קשב לשירה