נכון שהיו גם כמה נפילות כמו המקום השלישי ביורובאסקט 2013, בו זכו הצרפתים, אבל ספרד היא עדיין הנבחרת הטובה באירופה, ולא לחינם היא מכונה "הדרים טים האירופית". יש לציין כי סקריולו התחיל קדנציה שנייה בנבחרת זמן קצר לפני היורובאסקט הקודם, לאחר שחואן אורנגה נכשל כמחליפו. אם לצטט מהסרט "לשחק באש" בכיכובו של בראדלי קופר – "אם אתה טוב מאוד, תגיע למצב שאין לך תחליף" – זהו בדיוק המצב לאשורו. אז מדוע ספרד תזכה שוב? יש כמה סיבות:
1. שחקנים מנוסים מאוד – יש כמה שחקני מפתח חסרים, בייחוד רודי פרננדס, אבל יש מספיק תחליפים איכותיים עם קבלות, בין היתר האחים פאו ומארק גאסול, סרחיו רודריגס וחואן קרלוס נבארו. זאת ההזדמנות האחרונה של מרביתם לזכות בתואר נוסף לפני הפרישה מהנבחרת, חלקם ככל הנראה כבר הקיץ הזה.
2. דור ביניים ודור צעיר – ריקי רוביו יהיה כנראה הקפטן הבא של הנבחרת, אולי כבר לאחר חילופי המשמרות שצפויים לקראת מוקדמות המונדובאסקט שמתחילים בסוף 2017. גם לשאר אין מה להתבייש, בייחוד האחים הרננגומש (ווילי וחואן). גם אלכס אברינס וגיים וויוס הם שחקנים מוכשרים, שיהוו בעתיד את שלד הנבחרת של סקריולו.
3. הגרלה נוחה על הנייר - רק קרואטיה צפויה לאתגר את הספרדים בבית המוקדם. כמובן שעומס משחקים מצטבר יכול להיות פקטור, במיוחד אצל שחקנים מקבוצות NBA ויורוליג, ויכול לבוא לידי ביטוי בשלבים מתקדמים יותר של הטורניר.
הסתייגות – כל התנאים יתקיימו בעיקר אם ספרד תזכור שיש עוד מועמדות לאליפות (כמו צרפת, איטליה וסרביה). הזיכרון אמור לשמש אותה במובן הבא: אין ניצחון בטוח בשום משחק, כל מהלך צריך להתבצע במידת דיוק מקסימלית והכרעה מושגת לפעמים בדברים הקטנים. ברמה הפסיכולוגית, שאננות עלולה להכשיל אותם. רשמים אפשר לקבל מהצרפתים, המתחרים העיקריים שלהם, שהפסידו לפינלנד במשחק הפתיחה. יש להם עוד מספיק משחקים והכל יכול לקרות.