מלחמת גנרלים

בארצות–הברית מתחבטים בשאלה מה לעשות עם הפסלים של מנהיגי הפדרציה שנלחמו לשימור העבדות • בטייוואן מצאו לכך פתרון מקורי

ארצות–הברית מתחבטת בימים אלה בשאלה איך להתמודד עם דמויות מנהיגי הפדרציה, שיצאו למלחמה כדי להנציח את העבדות במדינות הדרום. בעוד מפגינים קוראים לסלק מכיכרות הערים את פסלי המנהיגים, קם הנשיא דונלד טראמפ להילחם למען שימור ההיסטוריה. "עצוב לראות את ההיסטוריה ואת התרבות של המדינה הגדולה שלנו נקרעות לגזרים עם הסרת הפסלים והאנדרטאות היפים שלנו. אי–אפשר לשנות את ההיסטוריה, אבל אפשר ללמוד ממנה", הכריז. 

לא צריך לחזור אחורה בזמן למאה ה־19 לשם כך. לפני מספר שנים עסקה טייוואן בשאלה דומה — ומצאה לה פתרון אלגנטי. צ'יאנג קאי־שק, שהיה מנהיג סין בשנים 1925־1949, נחשב למנהיג נערץ על ידי חלקים בעם הסיני, עד שהודח מהשלטון בידי המפלגה הקומוניסטית של מאו בתום מלחמת אזרחים עקובה מדם, ונסוג לטייוואן שם הקים את "הרפובליקה של סין".

מאות פסלים ואנדרטאות של צ'יאנג פוזרו ברחבי המדינה במהלך שנות "הטרור הלבן" של הדיקטטור, שתחת שלטונו נאסרו והוצאו להורג 140 אלף טייוואנים שהתנגדו לשלטון המפלגה שלו. אחרי מותו היו מי שחשבו שכדאי למחוק את כל סממני הכבוד שהוא דרש, להוריד את שמו משדה התעופה בטייפה, להפסיק למכור מזכרות עם דמותו בחנויות התיירים, ולהיפטר מכל הפסלים והאנדרטאות.

 

אבל למה להרוס אם אפשר לעשות רילוקיישן? 

יותר מ־250 פסלים של צ'יאנג קאי־שק, שבחלקם הוא נראה רכוב על סוס, ובאחרים יושב או עומד זקוף ומאיים, הועתקו ממקומם בכיכרות, בפארקים, בבתי ספר ובמוסדות ציבור, והועברו ל"פארק ההיסטוריה סיהו" בטאויואן. (Cihu Park) יחד איתם הועברו גם פסלים ואנדרטאות שהוקמו לכבוד בנו, הנשיא לשעבר צ'יאנג צ'ינג־קוו. הרעיון להקמת הפארק עלה כניסיון למנוע האלהה של המנהיג והפיכת הפסלים לחלק מהנוף ההיסטורי והתרבותי של הפארק. "מדובר בפארק שמנציח את ההיסטוריה של טייוואן ולא מנהיג אחד במיוחד", אמר מושל טייוואן כשהחל תהליך הרילוקיישן.

למרבה האירוניה, דווקא בעת האחרונה, כשעוד ועוד תיירים מסין מגיעים לטייוואן, הפך הפארק מקום עלייה לרגל למיליוני תיירים שעוד זוכרים את צ'יאנג מימיו כנשיא סין. נכון, הם כבר לא מסתכלים על הפסלים ביראה, וגם לא ביראת כבוד, ומתייחסים אליהם יותר כאל רקע לסלפי שיראו בבית מהביקור באי. אבל בלשכות התיירות בטייוואן מעריכים שהפארק משך אליו 2.2 מיליון מבקרים — הרבה יותר מהנופים ההרריים הקסומים שטייוואן מתגאה בהם. בין המבקרים אפשר למצוא תומכים ומתנגדים, מי שזוכרים את יד הברזל, ואחרים שזוכרים לחיוב את המלחמה הנועזת שצ'יאנג ניהל נגד יפן.

"בין אם הם רוחשים כבוד לצ'יאנג או לא, הם רואים בו סמל לעידן של איחוד, כשטייוואן הייתה חלק מהיבשת הסינית", אמר בכיר בממשל מחוז טאשי, שבתחומו שוכן הפארק. "התפלאנו לראות כמה תיירים סינים מגיעים למוזוליאום שלו וקדים אל מול קברו של צ'יאנג. אנחנו לא מתייחסים לפסלים האלה כאל עמודי־טוטם פוליטיים. מבחינתנו, הם מורשת היסטורית ותרבותית".

וזה בדיוק מה שטראמפ רוצה שייעשה עם האנדרטאות של הגנרל רוברט אי. לי ושאר מנהיגי הקונפדרציה של מדינות הדרום.