התובע פנה למסעדה באוקטובר 2014 ונענה כי "מלצרות זה רק לבנות". זמן קצר לאחר מכן הוא הגיע שוב עם ידידה, והקליט שיחה שניהלו עם אחת העובדות במקום, שאמרה לו ש"מלצרות זו לא אופציה לגברים" אך שמחה לראיין את ידידתו כי "מלצריות תמיד מחפשים".
לתביעה שהגיש בשל הפרת חוק שוויון הזדמנויות, צורפו ראיות המעידות על התנהלות סקסיסטית מצד המסעדה. כך למשל, מודעות הדרושים שפרסמו בעלי המסעדה בפייסבוק הופנו אך ורק לנשים, ובאחת המודעות נכתב: "אורבן קיטשן מחפש את המארחת הראשונה שלו עם מקסימום יופי ומינימום אופי".
במענה לתביעה טענה המסעדה שהיא לא אחראית לאמירות העובדים, ואילו מנהל המסעדה כלל לא מכיר את התובע. המסעדה עמדה על כך שמגוון התפקידים אצלה מוצע לכולם ללא אפליה, ובתוך כך ייחסה לתובע חוסר תום לב, הן משום שלא פנה אליה לפני הגשת התביעה והן בטענה שהוא אוהב "לצוד" מעסיקים לצורכי רווח, כפי שמעידה תביעה דומה שהוא מנהל נגד מסעדה אחרת.
הדיון נערך בפני השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור איסר באומל וגיל אלוני. שלושתם סברו שהנתבעת נהגה באפליה אך הנציגים מצאו שיש פגם בתום לבו של התובע ולכן בדעת רוב נקבע שיקבל פיצוי סמלי בלבד.
השופטת גילצר-כץ, לעומת זאת, סברה שהפיצוי הראוי צריך להיות גבוה לנוכח ההתנהגות המפלה מצד הנתבעת. היא ציינה כי מהראיות עולה שבתקופה הרלוונטית עבדו במסעדה אך ורק מלצריות ו"האווירה במקום הייתה סקסיסטית ומפלה".
היא התרשמה שבפעם הראשונה שהגיע למקום התובע באמת חיפש עבודה, והמפגש השני אמנם נעשה במטרה לבסס את טענת האפליה, אבל העובדה שהשיחה הראשונה לא הוקלטה מעידה שהוא בא מלכתחילה "בידיים נקיות ובתום לב".
עוד נקבע כי אין זה משנה שהתובע שוחח עם העובדים ולא עם המנהל, שכן מודעות הדרושים ומצבת העובדים בפועל העידו שהנתבעת תרה רק אחר מלצריות. כמו כן, העובדה שלאחר הגשת התביעה היא לפתע החלה להעסיק גם מלצרים מעידה שרק התביעה גרמה לשינוי בהתנהלותה.
"בהעסקת מלצריות בלבד פגעה הנתבעת פגיעה כפולה בגברים: ראשית, פגיעה בגברים אשר לא הועסקו אצלה. שנית, המסר הסקסיסטי של הנתבעת כי על נשים לעבוד כמלצריות ושימוש הסטריאוטיפ של נשים וייעודן לעבודה מסוג מסוים", סיכמה. אולם כאמור, אף שהשופטת גילצר-כץ העמידה את הפיצוי על 15 אלף שקל, נציגי הציבור שהיו בדעת רוב פסקו לו פיצוי נמוך של 1,000 שקל בלבד.