"אני עגלגלה ומאושרת"

"אין לי רווח בין הירכיים וגם לא מעט צלוליטיס שקיבלתי במתנה מאמא, יחד עם עוד הרבה דברים נפלאים כמו חוש הומור, שיער שופע, אחלה ציצים". דניאל סעדון בסך הכל רצתה ללמוד לגלוש, עכשיו היא עונה לכל אותם טוקבקיסטים צמאי דם

 

באותן השעות אני בכלל שכבתי לי על אחד החופים השקטים ביוון של סוף אוגוסט, בביקיני אדום קטנטן, ונתתי לכל השומנים שלי להישפך מהצדדים בחינניות, לתפוס קצת שמש, מים מלוחים וחול.

 

 

כמה שעות מאוחר יותר, הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. קיבלתי עשרות הודעות מחברים, מכרים ואפילו סתם אנשים ששאלו אותי אם אני בסדר.

 

בהתחלה חשבתי שקרה משהו נורא ושאולי כדאי להתקשר לארץ לוודא שהכל טוב.

 

 

מהר מאוד הבנתי שאותה הכתבה, שעבדתי עליה כל כך קשה, למדתי, התאמנתי, השקעתי, הייתה פשוט מוצפת בתגובות מרושעות על הגוף שלי. על הירכיים הרחבות שלי והישבן שלי. על המשקל שלי.

 

כבר שנים שאני כותבת ברחבי הרשת. שנים שאני מתמודדת עם תגובות שטניות שמונעות מאכזריות, רוע ורצון בלתי מוסבר לפגוע באחר, בשונה.

 

הייתי בטוחה שאני כבר חסינה.

 

ובכל זאת, משהו במילים האלה כל כך הכעיס אותי. נעלבתי, זעמתי. פחות בשביל עצמי, בעיקר בשביל כל אותן בנות שלא נולדו בגוף של דוגמנית. שמוותרות על רגעים קסומים בחיים כמו לרוץ על החוף בבגד ים, רק מהפחד הזה שכמה בריונים ילעגו למראה החיצוני שלהן. עצוב.