בתביעה סיפרו המפתחים שב-2003 הם התקשרו עם החברה בהסכם שהסדיר שיתוף פעולה לשם שיווק תוכנה להערכת יהלומים שפיתחו יחד עם מכשירים שמייצרת הנתבעת ומשמשים למדידת צורתם של יהלומים. באמצעות עורכי הדין אליהו ביטון ויצחק מירון הם טענו שעד 2007 הם סיפקו לחברה מוצרים באופן שוטף, אך התמורה שולמה להם רק בשלהי 2008.
הם הוסיפו שהתמורה שהגיעה להם עבור מוצרי התוכנה עמדה על סך של כ-477 אלף שקל, אך החברה שילמה להם עד כה רק 360 אלף שקל ולכן היא חייבת להם כ-117 אלף שקל בצירוף מע"מ.
כמו כן טענו המפתחים שהחברה הפרה את סעיף הבלעדיות בהסכם כשהתקשרה עם חברה מתחרה. התובעים הסבירו שבהסכם התחייבה הנתבעת להימנע מפיתוח או הפצה של תוכנות מתחרות בתקופת ההסכם ובמהלך תקופת צינון של 18 חודשים לאחר תום ההתקשרות. למרות זאת, במקביל לסיום ההתקשרות מולם החלה הנתבעת לעבוד עם חברה המפתחת תוכנה דומה ומכרה את התוכנה המתחרה תוך הפרה בוטה של ההסכם.
שרין טכנולוגיות, שיוצגה על ידי עורכי הדין יובל ששון ורבקה אלקיים ברוקמאייר, טענה מנגד שבמשא ומתן מול המפתחים היא הגיעה איתם להסכם פשרה שמכוחו שילמה להם את מלוא סכום החוב. לחילופין היא טענה שבשל פגמים במוצר היא קיזזה סכומים מסוימים מהחוב. בעניין הפרת ההסכם היא טענה שאין הוכחה לכך שהתוכנה שהחלה להפיץ לאחר סיום ההסכם מתחרה בתוכנת התובעים, שכן שתיהן בודקות פרמטרים שונים ביהלומים.
אבל השופט אביים ברקאי קיבל את התביעה וקבע שהמפתחים הוכיחו שהחברה לא שילמה להם את מלוא התמורה בגין מוצרים שסופקו. הוא הוסיף שהנתבעת למעשה הודתה בקיומו של החוב, וטענתה בעניין הסכם הפשרה אינה מבוססת כלל. עוד לדבריו, החברה לא הוכיחה שהיו פגמים כלשהם במוצר שסיפקו התובעים וגם טענתה זו נותרה ריקה מתוכן.
השופט קיבל גם את עמדת התובעים ביחס להפרת ההסכם בעניין הבלעדיות. הוא קבע שההסכם הסתיים באפריל 2007 ביוזמת החברה, והיה עליה להימנע מאי תחרות עד דצמבר 2008. יחד עם זאת הוכח שבמקביל להודעה על סיום ההסכם מול התובעים החלה הנתבעת לשתף פעולה עם חברה אחרת המייצרת אף היא תוכנה להערכת יהלומים.
לדבריו, שתי התוכנות עוסקות בהערכת יהלומים ומתייחסות לחיתוך היהלום ולאלמנטים שונים הנוגעים להחזרת האור, ומאחר ששתי התוכנות מיועדות לפלח שוק זהה, קהל הלקוחות הנדרש להערכת יהלומים, מדובר בתוכנות מתחרות.
בנסיבות אלה קבע השופט ששרין טכנולוגיות הפרה את ההסכם מתחילת שנת 2007 ולמשך 21 חודשים. הוא חייב אותה לפצות את התובעים ב-136,906 שקל עבור החוב וב-172,390 שקל עבור הפרת ההסכם, ובסך הכול ב-309,296 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.