בספטמבר 2009, במהלך סיור בתל אביב, הבחין השוטר ירון מואס בקבוצת צעירים וביקש מהם להזדהות. אחת הבחורות שאלה מדוע פנה דווקא אליהם, והוא ענה לה "סתמי ת'פה". חברה, שהעיר לשוטר על שפתו, זכה בתגובה לשתי סטירות. הוא נאזק אותו, נדחף לניידת ונעצר למשך ארבע שעות על סמך דו"ח פעולה שקרי. ב-2011 הורשע מואס בתקיפה ובשיבוש הליכי משפט במסגרת הסדר טיעון, ולאחר ערעור של מח"ש נגזרו עליו חודשיים עבודות שירות בפועל ו-4,000 שקל פיצוי למתלונן.
בתביעה נזיקית שהגיש הצעיר לאחר מכן נגד מואס ונגד המשטרה הוא הסתמך על ממצאי ההליך הפלילי וטען שהאירוע נבע מגזענות מובהקת. לטענתו, שבעת הדיווח על המעצר הודיע מואס: "עצרתי אתיופי על תקיפת שוטר".
המדינה סירבה לקבל אחריות על מעשיו של השוטר וטענה כי מדובר ב"אלימות סתמית וחסרת קשר" אך לא חמורה, וכי מואס פעל על דעת עצמו. היא הוסיפה שהמשטרה הוקיעה את מעשיו בכך שהגישה נגדו כתב אישום ואף הגישה ערעור כדי להחמיר את עונשו.
מואס מצדו טען שבאותו יום פנה לחבורה של התובע בעקבות "דיווח צוות סמוי על התנהגות חריגה של קבוצת צעירים". בניגוד להודאתו בהליך הפלילי, הוא הכחיש שתקף וחזר על כך שהתובע הוא זה שתקף.
אבל השופטת יעל הניג דחתה את ניסיונות המדינה ומואס לחמוק מאחריותם למקרה. היא קבעה שטענותיו של השוטר לא מתיישבות עם ממצאי ההליך הפלילי ו"לא שרדו את החקירה הנגדית". עם זאת היא ציינה שלא הוכח שמואס פעל ממניעים גזעניים, שכן לשיטתה השימוש במילה "אתיופי" כשלעצמו אינו נושא קונוטציה שלילית.
באשר לאחריות המדינה הדגישה השופטת ש"העובדה שהמדינה הגישה כתב אישום נגד השוטר מלמדת שהיא אינה מסכימה עם דרכיו, אך אינה פוטרת אותה מאחריותה כלפי התובע".
נקבע שלמדינה יש אחריות על מעשי שוטריה ללא קשר לרמת האלימות שבה נקטו. בעניין זה ציינה השופטת הניג כי אף שהפגיעה הפיזית בתובע הסתכמה בשתי סטירות יש להתייחס אליה בחומרה לנוכח העובדה שהאחראי לה הוא איש חוק.
היא הוסיפה שהתובע היה ועודנו איש נורמטיבי, שדבר בחייו לא הכין אותו למפגש תוקפני ומשפיל עם המשטרה, ופסקה לו פיצוי של 28 אלף שקל שמתוכם יקוזזו 4,000 שקל שכבר קיבל במסגרת ההליך הפלילי. מואס יישא ב-10,000 שקל מהסכום באופן אישי.