בני הזוג, ששישה מילדיהם עדיין קטינים, נפרדו בשנה שעברה ומאז הם מנהלים הליכי גירושין, משמורת, מזונות וחלוקת רכוש בבית הדין האזורי בירושלים. לפני כחצי שנה החליט בית הדין כי האם תחזיק במשמורת הילדים הקטנים ונקבעו להם מפגשים קבועים עם האב. במסגרת ההליכים ביקשה האם להתיר לה לעזוב את עיר מגוריה הנוכחית ולעבור עם הילדים לירושלים, אולם בחודש שעבר בקשתה נדחתה לאחר שמומחה מטעם בית הדין קבע כי המעבר לא ייטיב עם הילדים.
האם ערערה על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול בטענה שהמעבר קריטי ביותר עבור הבן הקטן, שסובל ממחלה מסכנת חיים שדורשת מענה רפואי בהול. היא הוסיפה שהילד מתאשפז לעיתים קרובות בבית חולים בירושלים, הגן שמתאים למצבו נמצא שם וגם המוסד בו הוא אמור לקבל טיפולים שלוש פעמים בשבוע.
האם הסבירה כי מאחר שאין לה מכונית, היא מתקשה להגיע לירושלים לעיתים כה קרובות, והוסיפה כי משפחתה מתגוררת בעיר ויכולה לעזור לה עם הילדים הנוספים, בייחוד לנוכח העובדה שבעלה לא עוזר בגידולם.
אלא שמנגד טען האב שבניו הגדולים מעוניינים להישאר במקום המגורים הנוכחי שגם בו יש גן טיפולי המתאים לבן הקטן. הוא הוסיף שאשתו מעוניינת לעבור לטובתה האישית והוא לא מוכן שטובתה תבוא "על חשבון" הילדים.
בשל טענות האישה בנוגע לבן הקטן, בחנו הדיינים - הרב אליעזר איגרא, הרב א' אהרן כץ והרב שלמה שפירא - את מסמכיו הרפואיים ומצאו שלא נכתב בהם שמצבו הבריאותי מסכן את חייו או שמומלץ להעבירו לגן המסוים בירושלים.
למרות זאת, הם התרשמו שבאופן כללי נטל גידול הילדים ובפרט הטיפול בבן הקטן מוטלים בעיקר על האישה, בעוד שבעלה כמעט לא מסייע לה בכך.
לפיכך הם הגיעו למסקנה כי המעבר יקל עליה בשל הקרבה למוסדות הרפואיים ולמשפחתה שיכולה לסייע לה להתמודד עם העול הכבד הרובץ לפתחה.
הדיינים הבהירו כי האישה קיבלה את המשמורת על הילדים מאחר שטובתם להיות עמה, מה גם שהיא הסכימה להקל על האב ולהביא את הילדים למפגשים עמו בעיר המגורים הנוכחים, מבלי שיוטרח לעלות לירושלים. בנסיבות אלה המעבר לא יפגע בקשר בין האב לילדים ואין סיבה למנוע אותו.