הסוד של הלחם הזה הוא הסודה, שמשמשת להתפחתו במקום שמרים או מחמצת. וזה גם מה שגורם לו להיות מאכל אינסטנט, מבלי לגרוע מההנאה שבאפייה. ניחוח הלחם הטרי העוטף את כל הבית, הקרום המתפצח, המרקם הצפוף והמענג והמראה הכפרי, המרהיב והמפתה - כל אלו לבדם שווים את מלאכת ההכנה, שבאופן מפתיע - אינה דורשת עבודה מרובה.
בימינו, כשאפשר להשיג בכל פינה לחמים ברמה גבוהה ובשלל גרסאות נהדרות, אפילו בסופר, אפייה ביתית שמורה לקומץ חובבים אמיתיים ואין הרבה סיבות לעקוף את הקנייה ולעבור לעבודת יד. מה גם שהדרך ללחם טוב באמת רצופה במכשולים גם ליודעי דבר, כרוכה ביזע ובזמן רב ומסתיימת לא אחת בדמעות.
אני מכירה כמה שמוכנים לאתגר בכל רגע, מגדלים בשקידה מחמצת במקרר שלהם, מעסיקים את המיקסר האיתן שרכשו במיטב כספם בלישה אינטנסיבית ומוכנים להשגיח על הבצק במשך שעות עד שיתפח כמו שצריך.
גם אני התנסיתי בחוויה המרגשת הזאת, עד שהבנתי שהשקעה של עשרים שקלים (מחיר מנופח, ללא ספק, בשביל מוצר בסיסי, אבל עדיין זניח ביחס למזונות אחרים בסל), מזכה אותי בכיכר לחם נהדרת ששום תנור או תנאים ביתיים לא מסוגלים להפיק. היוצא מן הכלל הוא הלחם האירי הפשוט הזה, שאינו דורש יותר מחמש דקות עבודה ומתגמל בטעם ומרקם מעט שונים, אבל בהחלט מספקים. ממש שווה להתנסות.
היחסים בין הקמחים לחומרים הרטובים צריכים לנפק בצק רך אך לא דביק, אך מאחר שמצב הקמח לא תמיד אחיד (רמת הלחות בו משתנה), כדאי להקפיד על הכללים הפשוטים: אם הבצק יוצא יבש מדי - אפשר להוסיף לו כמה כפות מים. אם הוא יוצא רטוב - מוסיפים עוד מעט קמח.
המרכיבים:
3/4 2 כוסות קמח חיטה מלאה
2 כוסות קמח לבן
1/2 1 כפיות שטוחות סודה לשתייה
1 כפית מלח
2 כוסות (500 מ"ל) ריוויון
3 כפות תערובת גרעינים: צ'יה, פשתן, חמנייה או כל תערובת אחרת
אופן ההכנה: