עשרה דיסקים שכדאי לכם לקנות לחג

ריטה, עידן רייכל, אייל גולן, יוני רכטר, רמי קלינשטיין או אתי אנקרי. רגע לפני ראש השנה, מבקר המוזיקה, אמיר שוורץ, מגיש את רשימת עשרת האלבומים העבריים המומלצים שלו לחג

עידן רייכל: רייכל, פסנתר, שירים

 

למרות הדימוי הרך והבלדות שכולם אוהבים לזמזם, עידן רייכל הוא גם אחד המוזיקאים היותר אמיצים במיינסטרים הישראלי. הגבות שהורמו כשבחר לאפסן את הפרויקט ולהמשיך לבד התחלפו בנהירה לאחד מסיבובי ההופעות הכי מצליחים כאן בשנים האחרונות. עכשיו מופע הפסנתר מונצח באלבום כפול ומספק שצפוי להיחטף מהמדפים עוד לפני כניסת החג.

 

 

למי: האלבום שכולם ישירו איתו בפקקים בדרך לארוחות החג. מזל שהוא כפול.

 

אייל גולן: אוסף משולש

 

היה פופ ים־תיכוני גם לפני אייל גולן, אבל 20 שנה אחרי הפגישה שלו עם זאב נחמה ותמיר קליסקי לא ניתן לדמיין את הז'אנר - ואת המוזיקה הישראלית בכלל - בלעדיו. עכשיו הוא חוגג את ההישג הזה באוסף חדש ומשולש שמכיל הכל: מ"דמעות" ו"יפה שלי" ועד ל"באתי אלייך" ו"אתה המלך".

 

 

למי: אחרי 20 שנה כבר נראה שהתשובה היא - לכולם.

 

ריטה: ניסים שקופים

ריטה

 

תשע שנים אחרי האלבום "רמזים", ריטה חוזרת עם אלבום חדש ואינטימי במיוחד. השירה ממותנת מאי־פעם, החיבור לטקסטים של צרויה להב עובד נהדר, ויש אפילו דואט יפה עם הבת משי קלינשטיין. בהאזנה ראשונה נדמה שריטה של 2017 כבר לא נאבקת על מקומה בפלייליסט. מההאזנה שנייה מבינים שהיא פשוט מעל זה.

 

 

למי: לבעלת הבית שתארח אתכם לארוחת החג.

 

רמי קלינשטיין: בסוף כולם חוזרים הביתה

 

רמי קלינשטיין הוא מהיוצרים הבודדים כאן שהתבגרו יפה. האיש שהתחיל כתשובה העברית לבילי ג'ואל ופוצץ את הרדיו באמצע האייטיז עם "אש" ו"את שרה ברדיו", ובהמשך הציע גרוב קופצני ב"אהביני", הבין במהרה שכוחו - ובואו נודה, גם טעם הקהל - נמצא בבלדות פסנתר שקל לזמזם. את כל אלו תקבלו באוסף החדש והכפול שלו.

 

 

למי: לכל מי שפתח כאן רדיו ב־30 השנים האחרונות.

 

אתי אנקרי: יא אמנא

 

בשנים האחרונות כמחצית מאזרחי ישראל לא יכולים לראות את אתי אנקרי על הבמה. מזל שהם עדיין יכולים להקשיב לה בבית. ב"יא אמנא" היא חוזרת לשורשיה התוניסאים ומגישה שירים מסורתיים בניב הערבי־יהודי של העדה. גם אם פחות תתחברו לטקסטים, תוכלו להתאהב מחדש בלחנים הסוחפים, בקול החם ובהגשה הנפלאה והצנועה של אנקרי.

 

למי: למי שמאמין שניתן ליהנות ממוזיקה דתית מבלי לחשוש מהדתה.

 

 

עדן בן־זקן: לזאת שניצחה

 

את תשע"ז עדן בן־זקן סיימה בצמרת הזמרות המושמעות בישראל. כשמאזינים ל"זאת שניצחה", האלבום החדש שלה, סביר להניח שגם בתשע"ח מצבה יהיה דומה. בלי הרבה הפתעות ועם היצמדות לפופ ים־תיכוני בהפקה קלאבית ("קח לי את הלב") המתובלת בבלדות ("ברית עולם"), גם אתם תמשיכו להתמכר לאנרגיות ולשמחת החיים המתפרצת שלה.

 

 

למי: יש לכם אחיינית, בת או נכדה שחולמת להיות זמרת? תנו לה עותק.

 

יוני רכטר: סביבנו

 

אחרי 14(!) שנה שוב אפשר לדבר על אלבום אולפן חדש של יוני רכטר. העטיפה מרפררת ל"צפוף באוזן" של "כוורת", אבל המוזיקה היא רכטרית מובהקת: לחנים חכמים עם נגיעות גאז'יות (למשל ב"גן עדן"), השראה מסטילי דן ("אולי") ודואטים נפלאים עם רונה קינן וגידי גוב. כמה טוב לדעת ששוב הוא כאן.

 

 

למי: לאלו שהמתינו לרכטר בסבלנות במשך 14 שנה.

 

אסתר רדא: Different Eyes

 

הרבה מוזיקאים ישראלים שרים באנגלית. בודדים עושים זאת מבלי להישמע כמו חיקוי מעבר לים. אסתר רדא היא אחת מהם. Different Eyes החדש והנהדר שלה מוכיח שההבטחה שקופלה באלבומה הראשון מ־2013 גם מקיימת.

 

ההפקה האייטיזית משרתת היטב את המנעד הקולי המרשים של רדא ומעצימה את הגרוב הפופי שמטפטף כאן בכל פינה.

 

 

למי: למבקשים לדעת איך נשמע העתיד של המוזיקה הישראלית.

 

רמי פורטיס: מדור פיות

 

כמעט 40 שנה אחרי אלבום הבכורה הפאנקיסטי, רמי פורטיס, מגיבורי הרוק האחרונים שעוד נותרו בסביבה, תולה את הגיטרה ומגיש אלבום שמשופע באלקטרוניקה רכה, מיתרים נוגים ומקהלה נשית לחיזוק. למזלו, הניסוי המרענן מתברר כמוצלח למדי. למזלכם, תחת המעטפת המוזיקלית המפתיעה מתגלה אותו פורטיס מוכר שמתכתב יפה עם כל תחנות העבר שלו.

 

 

למי: לאלו שהפנימו שהחיים ממשיכים גם אחרי שהרוק מת.

 

יהוא ירון: אם לא נרקוד לא נבין כלום

 

הקלישאה אומרת שהדברים הכי מרתקים במוזיקה מתרחשים באגפי האינדי. במקרה של יהוא ירון זה גם נכון. אלבומו "אם לא נרקוד לא נבין כלום", הקומוניקטיבי להפליא, נפתח ב"נצח זה שקר" הנהדר: מתחיל עם בס מהדהד שמתפתח ללחן יפהפה, שירה דרמטית ולא מתאמצת וטקסט שמצריך תשומת לב. הוא גם ממשיך כך.

 

למי: למי שממשיך לחפש אתגרים מוזיקליים בעברית.