"אחרי ששמעתי את אמא של אורון ז"ל אומרת 'אין לי כוחות להילחם', החלטתי שאני יוצאת להילחם את המלחמה שלה", אמרה אתמול דפנה שפיגלמן, תושבת סביון שעוד זוכרת כילדה את החטיפה והרצח המזעזע.
המטרה שהציבה שפיגלמן כדי להילחם בהחלטה לשחרר את הרוצח צבי גור הייתה להחתים עשרת אלפים אנשים נגד המהלך עד יום רביעי הקרוב, אז יחלפו שבעת ימי עיכוב הביצוע שביקשה הפרקליטות כדי לערער על השחרור המוקדם. אבל לא היה צורך בארבעה ימים — אתמול בשעות הערב עברה העצומה את יעד החתימות. ההתגייסות הציבורית הרחבה לא מפתיעה נוכח הזעזוע שהפרשה הזאת עוררה. ב־8 ביוני 1980 חטף צבי גור את אורון ירדן, ילד בן 8, בעת שרכב על אופניו ליד ביתו בסביון. אף על פי שהילד נחנק למוות תוך כדי החטיפה, המשיך גור לנהל מו"מ עם הוריו על דמי הכופר.
"כשנתקלתי בגלי התמיכה במשפחה שלנו וראיתי את העצומה שפתחה דפנה, הבנתי שאנחנו כמשפחה לא יכולים להרשות לעצמנו, מתוך הייאוש והכאב שמלווים אותנו 37 שנים, להישאר בצד", אמר אחיו של אורון ז"ל, רועי ירדן (54), ל"ידיעות אחרונות" משווייץ. "זה פצע שלא מגליד וכל פעם שהוא נפתח הוא מטלטל אותנו מחדש וסוחט מאיתנו את כל הכוחות. אמא שלי כבר לא מסוגלת. הוועדה יודעת היטב את התנגדותנו שמגובה במכתבים ששלחנו בעבר כאשר הוא ביקש להשתחרר מוקדם".
בפרקליטות עדיין שוקלים האם לערער על ההחלטה לקצוב את עונשו של גור, שבינתיים הועבר בהחלטת שב"ס לאגף סגור מחשש שיפגעו בו. אם עד יום רביעי לא יוגש ערעור, גור ישתחרר אחרי 37 שנות מאסר בלבד, שמונה שנים לפני הזמן שנגזר עליו.
פרקליטו של גור, עורך הדין אייל אלון, אמר בתגובה לגל המחאה: "הוא יום־יום, שעה־שעה, רואה לנגד עיניו את הילד אורון ירדן ואת בני משפחתו. הוא מכה על חטא וקיבל אחריות מלאה על הרצח הקשה שביצע בילד הקטן".