המאסטרו והמריונטות

None

החלק המרתק ביותר ב"תפנית האסטרטגית" של חמאס, המתחוללת בימים אלה, מתמקד במשחק מריונטות: הקלילות האלגנטית שבה מוביל העומד בראש מנגנון המודיעין המצרי הכללי, גנרל חאלד פאוזי, את בובות העץ הפלסטיניות. בידו הימנית הוא משתעשע בלשכה המדינית של חמאס, ובידו השמאלית הוא מניע את החוטים של משלחת הרשות הפלסטינית (רש”פ) שהגיעה השבוע לקהיר.

 

הגנרל לא לבד. כל המחלקה העוסקת בתיק הפלסטיני במנגנון המודיעין הכללי המצרי טורחת סביב המריונטות הפלסטיניות, מבודדת אותן ממוקדי כוח אחרים בעולם הערבי, ובלבד שלא להפריע למאסטרו פאוזי לנהל את תיאטרון הבובות כראות עיניו.

 

בשבוע שעבר ריגש המאסטרו את המזרח התיכון אחרי שבישל את הכרזתו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, על פיזור "ועדת השרים" שהקים חמאס לניהול האזרחי של רצועת עזה. לכאורה, ויתור חמאסי יוצא דופן, שכן הוועדה הזו הייתה סכין שננעצה בגבו של אבו־מאזן שנושא, פורמלית, באחריות על ניהול ענייניה האזרחיים של הרצועה באמצעות "ממשלת ההסכמה" המשותפת לשני הצדדים.

 

הכותרות רעשו. חמאס הוצג כמי שמתקפל וקורא לפיוס פנים־פלסטיני עוד לפני שאבו־מאזן הסיר ולוּ סנקציה כלכלית אחת מהרצועה. במקביל, הכתיבו המצרים לאבו־מאזן לשגר משלחת לקהיר כדי לפתוח במשא ומתן לחידוש תהליך הפיוס בין חמאס לרש”פ.

 

סרט מצרי. הרי למרות הוויתור של חמאס על ועדת השרים, הוא זה שימשיך לנהל את הרצועה. גם הוויתור על ממשלת הצללים היה פיתיון ששלח פאוזי, כדי להביא את משלחת הרש”פ לקהיר. ספק אם חמאס עצמו לוקח את ההכרזה שלו ברצינות.

 

נוכח המחווה של חמאס, אבו־מאזן לא יכול היה לסרב למצרים ונאלץ לשגר משלחת לקהיר כדי לבדוק אם יש בסיס לשיחות פיוס. עכשיו, כדי להגביר את הדרמה ולשוות רצינות למהלך, ממתינים כולם לנציג חמאס הבכיר מלבנון, סלאח ערורי, ולשר החוץ החדש של חמאס, אבו־מרזוק, שיגיעו לקהיר להשתתף בשיחות.

 

ממש דז'ה־וו: כך נראו שיחות הפיוס בין חמאס לרשות ב־2011 וב־2014. גם אז נשמעו הצהרות ונכתבו הסכמים מנוסחים לתפארת. גם אז, כמו היום, חמאס לא רצה פיוס בתנאים של הרש”פ, ולהפך. המטרה שלו פרקטית: לחזור לקבל סיוע כלכלי מהרש”פ.

 

בינתיים גם הסיוע המצרי לרצועה מקרטע. בניגוד להתחייבויות קודמות, מצרים לא פותחת את מעבר רפיח כי היא אינה מאמינה שחמאס יפסיק את קשריו עם דאעש בסיני. מתברר שבדאעש סיני יש היום יותר זרים, בהם פלסטינים מהרצועה. המצרים דורשים מחמאס לא רק לסגור לחלוטין את המנהרות לסיני, אלא גם שיתוף פעולה אמיתי בהסגרת פעילי דאעש שיצאו מהרצועה. המצרים פותחים וסוגרים את צינור הדלק בהתאם לאינטרסים שלהם. בשבוע שעבר נרצחו בסיני 16 שוטרים מצרים, ומעבר הדלק נסגר לשלושה ימים. במצב הזה הדלק מישראל - במימון הרשות - הוא סם החיים של עזה.

 

הוויתורים של חמאס, בלחץ מצרים, יהיה סולם שיאפשר לאבו־מאזן לרדת מעץ הסנקציות ולהתחיל להזרים מחדש כסף לרצועה. ישראל מצידה צריכה לעודד את תהליך הפיוס, מאחר שאם בעקבותיו ישתפר המצב הכלכלי בעזה - הערכות המצב על אפשרות לחידוש העימות הצבאי יתמתנו.

 

בינתיים, בניצוחו של הגנרל פאוזי יצוצו ודאי פרסומים על פריסת כוחות הרש”פ במעברים ברצועה, לצד ידיעות על הקמת ועדות משותפות לחמאס ולרש”פ. אלא שמשלחת הרשות עוד לא פגשה את משלחת חמאס, אין הסכמה על בחירות - כדרישת חמאס - לפרלמנט ולנשיאות, ובעיקר: אבו־מאזן לא מתלהב מהאפשרות שמוחמד דחלאן יהיה שחקן מפתח בעזה בחסות מצרים. ¿