אהרון ואשתו המנוחה רחל איבדו את בני משפחותיהם בשואה. לאחר שהכירו על אוניית המעפילים אקסודוס, נישאו ונולדו להם שני ילדים, אריה ושרה, הקרויים על שם סבם וסבתם שנספו. הבן כאמור נפל בחזית מול הסורים במלחמת יום הכיפורים. כעבור 17 שנים ולאחר התמודדות ממושכת עם מחלת הטרשת הנפוצה, מתה גם בתם של השניים.
ערב לפני מותו נכח אהרון באירוע שארגנו חבריו לפלוגה של בנו המנוח, במסגרתו ראה לראשונה עותק מספר חדש השוזר את סיפור הישרדותו בשואה, לצד סיפור חייו של בנו. אלקסלסי, מחבר הספר, לחם לצד בנו בחטיבה 7, ונותר בקשר עם האב שנים ארוכות.
"את אהרון הכרתי בבית הקברות בחיפה. הוא סיפר לי עד כמה כואב לו שכל משפחתו נספתה בשואה. אני מלווה אותו מאז ועד היום. ניסיתי להנציח אותו בכל דרך, החלטתי לכתוב ספר על בנו ועל הפלוגה שלנו. אהרון אמר לי שהוא ימות ב-21 בחודש. שלשום הרמנו את כל הפלוגה וערכנו לו את הטקס בחיפה.
"אחרי מות בנו, אהרון התאבל עליו בכל יום ובקושי יצא מהבית. בעשור האחרון גם הפסיק להתנדב בבית יד לבנים ויצא מביתו אף פחות מבעבר", אמר. על משפחת המקור של אהרון סיפר: "אחיו של אהרון ברח יחד איתו עד לאוזבקיסטן במהלך מלחמת העולם השנייה, אך לא שרד את הקור ותנאי המחייה הקשים ומת שם. אהרון נאלץ לקבור אותו בכוחות עצמו. את אשתו רחל, ניצולת ניסויי התאומים של מנגלה, הכיר על אוניית המעפילים שגורשה מחופי הארץ כשהתקרבה לחיפה, והשניים הבטיחו להקים את ביתם בעיר זו לכשישובו לכאן".
לדבריו, "בנם אריה פוצץ שישה טנקים סורים במהלך מלחמת יום הכיפורים. במסגרת אחד הקרבות הוא נכנס למובלעת סורית, נקלע עם הגדוד שלו למארב ותוך דקות הושמדו מהגדוד שלו 17 טנקים ונהרגו 12 אנשים. אריה קפץ מהטנק, ברח, אך הסורים ירו בו והרגו אותו. ברגע שהוא נהרג, נעצר השעון של אביו. במהלך השבעה קיבלו הוריו הודעה שאחותו החיילת לקתה בטרשת נפוצה, והיא נפטרה 17 שנים לאחר מכן, ביום הראשון של מלחמת המפרץ. לכן לא הגיע איש להלוויה שלה. אהרון הפסיק לצאת מהבית. הוא נכנס בכל יום לחדרו של הבן בבכי במשך 44 שנים".
הלווייתו של אהרון דויטשר התקיימה היום בבית העלמין שדה יהושע, שער אורן, בחיפה.