פיראס טלאס הוא לא עוד אחד ממאות אלפי הגולים הסורים שברחו וממשיכים להימלט על חייהם. טלאס בן ה־57 נודע כ"מלך הסוכר", מיליארדר כבד, סוחר נשק, יבואן מוצרי מזון ותרופות וספק ציוד של צבא סוריה ומנגנוני הביטחון. ובעיקר, הוא בנו של מי שהיה שר ההגנה הצבעוני והשנוי באלפי מחלוקות, מוסטפא טלאס, שעל שמו נרשמה תקיפת הפתע ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.
לפני ארבע שנים הערימו טלאס האב והבן על פטרונם, הנשיא אסד, ובתירוץ של טיפול רפואי עזבו לפריז, רגע לפני שאחד מהם נזרק לבית הסוהר. כך תמה הסאגה הלא־מפוארת של ידידות אמיצה ומשתלמת מאוד בין משפחת אסד למשפחת טלאס. כעבור שנה נחתה על הלחי הנשיאותית עוד סטירת לחי מצלצלת, כשהבן הצעיר, מנאף טלאס, קצין בכיר במשמר הנשיאותי, שהרגיש שהקרקע מתחילה לבעור לו מתחת לרגליים, ערק מהמנגנון וברח מסוריה. טלאס האב הלך לעולמו לפני שלושה חודשים, ושני בניו הצטרפו לאופוזיציה.
הנה ציטוט מדויק של מה שחושף עכשיו פיראס טלאס, בגילוי לב מפתיע. "כבר 17 שנים אני משתייך לקבוצה של מעריצי מדינת ישראל ואני עוקב בהשתאות אחרי ההישגים המדיניים והטכנולוגיים וההצלחות הכלכליות שלה. אני מלווה את כנס הרצליה, ויש מי ששולח לי משם, לבקשתי, חומרים כתובים, ואני קורא אותם בשקיקה. לאורך השנים גיליתי, למרות שחינכו אותנו לראות בישראל אויב מר, עובדות הפוכות".
טלאס, שמדלג מאז מנוסתו בין נסיכויות המפרץ הפרסי לבין המטה המשפחתי בפריז, מספר שלאורך השנים (וכמו שקל לנחש, דרך מפגשים סודיים) קיבל הזמנות לבקר בישראל, אך החליט לכבוש את ההתלהבות והסקרנות. אסע לשם, הוא מבהיר, רק כאשר אוכל להיכנס למכונית, אחצה גבול מסודר ויחתימו לי את הדרכון.
בינתיים פקע תוקף דרכונו הסורי, וטלאס מבין שהוא חייב להיות מאובטח. למדורה שהדליק בהכרזת ההערצה לישראל הוא השליך גפרור נוסף, כשהמליץ לנשיא הלא־רשמי של כורדיסטן , מסעוד ברזאני, להפסיק לפזר אשליות שכורדיסטן תהיה כמו ישראל: "אני יודע שאצליח להרגיז הרבה מאוד אנשים בסוריה ובעולם הערבי, אבל אני חייב להודיע לברזאני שאין לו שמץ של סיכוי להגיע לרמת ההישגים של מדינת ישראל".
את כל הדברים הללו העלה טלאס לעמוד הפייסבוק שלו בסוף השבוע. מרתק לא פחות לעקוב אחרי הדיון המקוון שמתנהל בעקבותיהם. כמעט כל מאות המגיבים, בהם דמויות שהיו מוכרות בצמרת השלטון של דמשק, הם גולים סורים. רק מיעוטם מתנפלים על טלאס בחרפות ובקללות — רוב הגולשים מסכימים עם הרהורי ההערצה שלו.
בעין ישראלית אתה יכול ללמוד על שטיפת המוח שמתנהלת במערכת החינוך, על שלטון הפחד והאלימות שהשליטה שושלת אסד במשך 46 שנה, על שינוי התדמית הישראלית מאז שפצועים סורים שטופלו בארץ חוזרים לספר את סיפורם, ועל ההתחבטות בשאלה מי באמת האויב: רוצחי דאעש או הנשיא אסד. בתגובות לפוסט של טלאס אתה נחשף בבת אחת לסדרת וידויים יוצאי דופן של הגולים הסורים על מעקב אחרי חיי היומיום בישראל, על הסקרנות הגואה ללמוד מאיתנו ועל הערצה לדמוקרטיה ולחופש הביטוי אצלנו, שנתפסים אצלם כחלום שלא יושג כל עוד אסד וכנופייתו ומשמרות המהפכה האיראניים מנהלים את סוריה.
טלאס לא היה חולם לכתוב את שכתב אלמלא נמלט מסוריה. באחת מהתגובות מזכיר לו מי שהיה פקיד בכיר מאוד בארמון הנשיאות, איך בשאר ורעייתו אסמא התיישבו מול מסך מחשב למסע שופינג בחנויות היוקרה של פריז בעוד המשטר ממטיר ראשי נפץ כימי על ריכוזי אוכלוסייה, בלי להתרגש מתמונות הילדים המתים. אצל נתניהו, מתעקש המגיב, זה לא היה קורה.