פחיות בירה, חלקים של אופניים ומכסחות דשא, מראות שבורות, כיסאות חלודים, אנטנות ומכוניות שלא יעברו יותר טסט. אתר פודור'ס טראוול ליקט רשימת אטרקציות אמריקניות שמוכיחות שאפשר להפוך זבל לזהב (או לפחות למקום שווה לבקר בו).
ב-1974 שלושה אמנים שפעלו תחת השם "חוות הנמלים" צבעו עשרות מכוניות קאדיליק בצבעים מרהיבים וקברו אותן באדמה, בשדה חיטה בעיר אמרילו שבטקסס, כך שהחלק האחורי של המכונית בולט החוצה. ב-1997 הועברו המכוניות לאזור שמשמש מרעה לפרות ושם הם ממשיכות להוות מוקד עליה לרגל למבקרים.
ג'ון אוהב את תשומת הלב שביתו מעורר. "אני מניח שפשוט חשבתי שזה רעיון טוב, וזה קל יותר מאשר לצבוע את הבית", הסביר. מארי, רעייתו, הוסיפה: "הוא לא חשב שמישהו אי פעם יתעניין בזה. הוא פשוט אהב לשתות בירה ולהיות בחוץ ולחתוך את הפחיות".
אם תגיעו לעיר אוסטין שבטקסס תוכלו לבקר בקתדרלת האשפה של וינס האנמאן שהוכיח שעם קצת אמונה אפשר להפוך גם פסולת וגרוטאות למבנה מרהיב שמושך מבקרים מרחבי העולם. חומרי הגלם: חלקים של מכונות כיסוח דשא, חלקי אופניים וכל דבר אחר שיכול לסייע ולהשתלב רגע לפני שהוא נזרק לפח.
האמן נואה פוריפוי מלוס אנג'לס בילה את 15 השנים האחרונות של חייו ביצירת המוזיאון המרהיב הזה תחת כיפת השמיים בפארק ג'ושוע טרי שבמדבר קליפורניה. בתקופה זו הוא יצר יותר מ-100 פסלים שעשויים מחומרי גלם כגון חביות, טלוויזיות ישנות, כיסאות ישנים, אופניים, צמיגים ועוד. המקום המשיך לפעול ולארח מבקרים גם לאחר מותו של האמן ב-2004.
14 שנים נדרשו לאמן אייזיה זאגאר לבנות את המוזיאון והגלריה יוצאי הדופן שלו בפילדלפיה. לצורך המשימה הוא השתמש בחומרים לא שגרתיים בהם גלגלי אופניים, בקבוקים צבעוניים, אריחים תוצרת בית, כלי חרס שבורים, אלפי מראות קטנות וחומרים שונים שמצא. ב-2008 נפתח המקום למבקרים שמסתובבים במבוכים ובחדרים הקטנים שזאגאר בנה.
ארתור ביל (שמוכר גם בשם קפטן ניט וויט) אספן גרוטאות מהעיר קאמבריה שבקליפורניה רכש ב-1921 חלקת אדמה ובמשך יותר מ-50 שנים בנה עליה את בית חלומותיו כשחומרי הגלם שמשמשים אותו הם סלעים, קונכיות, חלקי מכוניות, פחיות בירה אנטנות של טלוויזיה וגרוטאות נוספות. ארתור הלך לעולמו ב-1992, אבל הבית המיוחד נשאר אתר עלייה לרגל למבקרים.