שיעור שלח

"לונדון את קירשנבאום", ערוץ 10, 18:00 "שש עם", ערוץ 2, 18:00

יחסית למדינה שנמצאת או במלחמה או בהכנות אליה, הדוח המטריד של "ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח" לא בדיוק כבש את סדר היום התקשורתי. אולי כי טייטלים כמו "תר"ש גדעון" וכמובן "ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח" הם לא אספרסו כפול. זאת, על אף מסקנות כגון "מעורבות חסרה" של הקבינט בתכנון צה"ל, "שינויים תפיסתיים עמוקים" ש"לא נידונו ולא בוצעו" ועוד ועוד. הרי המחיר הוא רק מיליארדי שקלים וחיי אדם. בקטנה.

 

 

 

עבור האייטמים שכן הוקדשו לנושא, התייצבו שני שושביני הדוח, חברי הכנסת עפר שלח (יש עתיד) ואבי דיכטר (הליכוד), לראיונות שהתנהלו כמעט במקביל: דיכטר ב"שש עם עודד בן עמי" של ערוץ 2 ושלח ב"לונדון את קירשנבאום" של ערוץ 10.

 

ח"כ דיכטר, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, נראה כמי שהדוח הזה בא לו טוב כמו שפעת. הופעתו ב"שש עם" הייתה מהוססת וכבויה. ניכר כי הוא נזהר מאוד בלשונו כלפי מושאי הביקורת המרכזיים – ראש הממשלה והדרג המדיני – ומנגד אין בכוונתו להתכחש לממצאים החמורים עליהם הוא חתום.

 

כשבן עמי שאל אותו על שני חברי ועדה מהקואליציה שלא חתמו על החלק הגלוי, הוא חייך במרירות והסביר שהדוח איננו משכנתא, וחתימה כזאת או אחרת אינה משנה מאומה. אם להמשיך את האנלוגיה, הוא בוודאי מקווה שהבנק לא יעקל לו את הפריימריז.

 

לעומת זאת, ח"כ שלח העלה באולפנו של ירון לונדון את המופע הרגיל שלו, ועוד בתנאים נוחים למדי. הלא מלבד כדורסל, אין תחום שהוא אוהב ויודע לדבר עליו כמו ביטחון. וכאיש טלוויזיה מיומן, מה זה בשבילו לשטוף את המסך בפאנצ'ים קצובים וקליטים. כשלונדון ניסה להקשות עליו – וזה לא קרה יותר מדי – הוא לא עשה זאת באגרסיביות בואכה נזפנות האופיינית לו מול פוליטיקאים אחרים.

 

וזה העניין ברוב מוחלט של הראיונות עם שלח: על אף שחלפו חמש שנים מאז נכנס לפוליטיקה, הוא עדיין לא זוכה ליחס של פוליטיקאי. מרבית השיחות עמו לובשות דינמיקה של פינג פונג עם פרשן ולא עם שחקן פוליטי, בעל אינטרסים ומאוויים (למשל, להיות שר ביטחון). לאחרונה, לדוגמה, ליווה מהדורה שלמה של "יציע העיתונות" בערוץ הספורט, כמנתח חד של כישלון נבחרת ישראל באליפות אירופה. זה כביכול פרט זניח, אולם גם הוא מדגים את הטשטוש בין כובעיו השונים.

 

שלח כבר מזמן החליט מה הוא רוצה להיות – רמז: לא עיתונאי - וכל האנרגיות שלו מופנות למימוש מטרה זו. לגיטימי. הגיעה השעה לנהוג בו בהתאם.

 

בקטנה

אמש שודר בזכיינית קשת פרק של "יצאת צדיק", שבחן בעלי מקצוע בברלין. רק לפני שנתיים גילו שם – ומפתיע שזה לא נגמר בפרס נובל – שגם בבירת גרמניה יש חאפרים, אבל כנראה שדמגוגיה מנצחת לא מחליפים. בפרומו, חיים הכט עוד ניסה להלהיט ותהה "האם הטכנאי הפלסטיני יתייחס אלינו אחרת רק כי אנחנו ישראלים". בפועל האיש אבחן את ה"תקלה", פתר אותה ונתן מחיר הוגן במשפט אחד – לפני שהשחקנית הסגירה את זהותה. אז מי פה התחמן, סאנשיין?