שיר ביום

מותו של זבוב

כְּשֶׁהוּא חוֹרֵק אֶת חֲרִיקַת מוֹתוֹ הַמְשֻׁנָּה,

 

אוּלַי תַּחְשֹׁב עָלָיו?

 

בְּעִנּוּיָיו אַתָּה חַיָּב לַחְשֹׁב עָלָיו,

 

תִּרְאֶה עַד כַּמָּה הוּא אַמִּיץ,

 

נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ הֶכְרֵחַ בְּאֹמֶץ נַעֲלֶה

 

כְּשֶׁגּוֹסְסִים.

 

אַתָּה תָּמוּת וַדַּאי בְּדֶרֶךְ מִשֶּׁלְּךָ

 

וְכָל בְּשָׂרְךָ יִשְׁאַג וְיִתְגַּעֵשׁ,

 

אַתָּה לֹא זְבוּב,

 

אַתָּה עוֹד חַי,

 

הַמָּוֶת לֹא מַפְחִיד אוֹתְךָ עַכְשָׁו.

 

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְעַנְּגִים בְּחַיֵּיהֶם

 

כְּמוֹ כַּלְבֵי הַיָּם בְּיוֹם חָמִים.

 

אַךְ אִם שָׁמַעְתָּ אֶת הַחֲרִיקָה הַמְשֻׁנָּה

 

תַּקְשִׁיב עַכְשָׁו,

 

זֶה לֹא קָשֶׁה.

 

זֶה לֹא אַתָּה.

 

זֶה רַק הַזְּבוּב גּוֹסֵס וּמִתְעַנֶּה,

 

הוּא לֹא יַמְשִׁיךְ הַרְבֵּה.

 

 

מתוך: השירים הגנוזים / הוצאת הקיבוץ המאוחד