הסכם, בחירוק שיניים

None

חמישה אנשים הפצירו בנשיא טראמפ שלא לנסות לחרב באופן חד־צדדי את הסכם הגרעין עם איראן. מזכיר ההגנה מאטיס, ראש סגל הבית הלבן קלי, היועץ לביטחון לאומי מקמאסטר, הרמטכ"ל האמריקאי דנפורד ומזכיר המדינה טילרסון. שלושת הראשונים גנרלים בדימוס, הרביעי, דנפורד, הוא המפקד עליון של צבא ארה"ב והיועץ הצבאי של נשיא ארה"ב.

 

איראן איננה מפרה את הסכם הגרעין, הם אמרו. אין שום עדות להפרה מהותית או משמעותית, גם לפי הערכת המודיעין שלנו, גם לדעת ארגוני מודיעין של מדינות אחרות וגם על פי דו"חות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

 

בסוף, בחירוק שיניים, טראמפ קיבל את ההמלצה וניסה למצוא דרך שלישית: להטיל את העול והמעמסה על הקונגרס.

 

עתה השאלה היא איזו פרשנות תקפה להבין את המהלך: בית הלל, כלומר ההסכם יישאר בתוקפו בפועל; או בית שמאי: פתיחת תהליך רצוף עימותים עם הקונגרס, עם ארגוני המודיעין ועם בעלות הברית שסופו פרישת ארה"ב מההסכם.

 

בכל מקרה, את הבטחת הבחירות לקרוע את ההסכם לגזרים טראמפ, לרווחת העולם — לעת עתה בלבד — לא מקיים.

 

בית הלל.

 

טראמפ לא הודיע על פרישה חד־צדדית מההסכם, צעד שבכל מקרה איננו מבטל את ההסכם הרב־צדדי שנחתם בין איראן לבין ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה וקיבל תוקף בהחלטה של מועצת הביטחון. טראמפ הודיע על אי־אישור מחדש ("דסרטיפיקציה"). אישור או אי־אישור נדרשים מהנשיא על פי חוק שחוקק הקונגרס ב־2015 כדי לפקח על הנשיא ולוודא שאיננו מקל ומעלים עין מהפרות איראניות.

 

בפועל טראמפ הטיל את העול על הקונגרס. על פי החוק, יש לקונגרס 60 ימים בהליך מזורז או אין קץ בהליך רגיל לדון באפשרות שהחוק מכתיב: הטלת סנקציות מחדש לאור אי־דבקות ואי־קיום ההסכם מצד איראן. לצורך זה נדרשים 8 סנאטורים דמוקרטים (נדרש רוב של 60 מתוך 100 סנאטורים) וקונצנזוס רפובליקני מלא. לטראמפ, שיחסיו עם סנאטורים רבים רעילים ונרגנים, אין רוב כזה וסביר שהוא לא באמת מעוניין בו.

 

ישנה יוזמת חקיקה של שני הסנאטורים בוב קורקר (יו"ר ועדת החוץ הרפובליקני, שתכפה על איראן שינוי התנהגות בתוכנית הטילים שלה ובתמיכתה בארגוני טרור במזרח התיכון) ותום קוטון, אבל היא לעולם לא תקבל תמיכה של שמונה דמוקרטים אלא אם תרוכך משמעותית.

 

בית שמאי.

 

טראמפ הניע תהליך שסופו פרישה אמריקאית, גם אם לא תביא לחיסול ההסכם. אין מדיניות חוץ סדורה וברורה, אין תחזוקת קואליציה בינלאומית, שרואה בארה"ב מדינה שמפרה הסכמים, מעמדו ואמינותו בעיני שאר החתומות על ההסכם נמוכים, ומאחר שהגדרת נשיאותו מצטמצמת ל"להרוס ולפרום כל דבר שאובמה עשה" — לא במקרה ההצהרה על איראן ניתנה ביום שבו פירסם צו נשיאותי לביטול חלקים ברפורמת הבריאות של אובמה.

 

ועל כל זה מתבוננת קוריאה הצפונית ושואלת: יש טעם להגיע איתם להסכם?