נאנסות יש גם בימין

None

אין שום חברה החסינה מפני אלימות מינית. פוגעים ישנם בחברה החילונית, הדתית והחרדית. בפריפריה ובמרכז. בימין ובשמאל. מדובר ברעה חולה שיש לעקור מהשורש, וההתעוררות המבורכת בנושא נובעת מתוך התפכחות. מה שהושתק הופך למדובר. הבושה עוברת אט־אט מהקורבן לתוקף. מעשים איומים שהודחקו מקבלים שם ופנים מתוך תביעה עמוקה לצדק ותיקון.

 

את כל הדברים הללו מגלם הקמפיין של #metoo שנולד ברשת החברתית. סולידריות חוצת יבשות שכל עניינה להנכיח את הבעיה ולפקוח עיניים לגבי ההיקף האיום והנורא שלה.

 

משום מה, חלקים בימין ובימין הדתי בחרו ללעוג לקמפיין, להגחיך אותו, ליתר אותו, וכמובן — להציג אותו בתור זרוע שמאלנית איומה ונוראה.

 

באופן מאוד לא מפתיע ישנה קורלציה כמעט מושלמת בין מי שבחר לגנות את הקמפיין לבין אלו שפעם אחר פעם בוחרים לגונן על תוקפים, להאשים מתלוננות (ומתלוננים) ולגמד את היקפה של התופעה. כך, למשל, ח"כ סמוטריץ', שהשווה את פינוי עמונה לאונס אישה, הצליח להגחיך ולהקטין אונס של נשים אמיתיות, בשר ודם. הרי ברור שלא לחינם אורנה בנאי עלתה על המוקד. היא שמאלנית, היא לסבית והיא מתארת אונס בתוך מערכת יחסים — כל מה שמאיים על תפיסת עולמו של בצלאל. כל מה שמזין את מיטב תיאוריות הקונספירציה העולות במוחו.

 

איך ייתכן שאבסורד כזה יתרחש? ממתי מלחמה באלימות מינית היא עניין של ימין ושמאל? אפשר לתת מגוון הסברים סוציולוגיים שיצביעו על הצורך של הימין לגונן על הקולקטיב בעוד שינוי מערך הכוחות הקיים בין גברים לנשים נתפס בטעות כפירוד והאדרת האינדיבידואל. אפשר לקשור בין שמרנות לבין חשש מפירוק הסדר הקיים. אבל השינויים העמוקים המתרחשים בחברות דתיות וימניות יכולים להעיד אחרת: פורום "תקנה" שקם בציונות הדתית נלחם בכל כוחו באלימות מינית מושתקת. היוזמה החרדית "לא תשתוק" עושה עבודת קודש במגזר החרדי. ב"בית היהודי" עצמו עלתה קריאה מפורום הנשים לבירור עמוק בעקבות פרשות ניסן סלומינסקי וינון מגל. כל אלו הן עדיין תנועות שוליים, אך כוחן הולך וגובר. גם בחברות סגורות ושמרניות אנשים ונשים הבינו מזמן את חשיבותו של המאבק, בעוד לצערנו גם בחוגים ליברליים עדיין מאתרגים תוקפים לא פעם.

 

אז עם מה נשארנו? עם עוד רידוד של השיח המפלג והמשסה. לאנשים כבר לא חשוב מה נאמר, אלא מי אמר. מטרידים ואנסים יש גם בימין וגם בשמאל. נאנסות ומוטרדות יש גם בימין וגם בשמאל. חמלה לא שייכת לשמאל, ואהבת המדינה לא שייכת לימין, אבל נוח כל כך לעצום עיניים אל מול הבעיה ולמצוא פגם בכל מאבק שעולה מולה. באורח פלא, בכל פעם שהנושא עולה לדיון, ולא משנה באיזה קמפיין מדובר או באיזו מתלוננת — סמוטריץ' וחבריו בוחרים לעמוד מנגד. להקטין ולהגחיך. האם הם יזמו איזשהו תיקון אמת מהצד שלהם? לא. אני מזמינה אותם לנסות. הם יגלו כמה קל למצוא שותפים מוצלחים מכל עבר.