התובע הועסק במשק בשכר מינימום במשך חמש שנים, החל מדצמבר 2008. הוא טען שפוטר ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע כדין, ודרש השבת ניכויי שכר לא חוקיים, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשות, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפרת חובת השימוע. לטענתו, המעסיקה ניכתה סכומי כסף משכרו בניגוד להסכמתו ומבלי להסביר לו את הסיבה.
מנגד הפנה המשק למסמך שעליו חתם התובע בערבית, וממנו עלה שהתיר לנכות משכרו 500 שקל עבור שכירות בדירה שהוקצתה לו, ביטוח רפואי ותשלומי כלכלה. המעסיקה טענה בנוסף שיש לדחות את יתר רכיבי התביעה, מאחר שהעובד קיבל את מלוא זכויותיו.
לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה, נטען בתחילה שהתובע נטש את המשק ללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב. בהמשך שינתה המעסיקה את גרסתה וטענה שהוא הוחתם על "כתב ויתור וסילוק" שבו הודיע על הפסקת עבודתו, והודה בקבלת סך של 5,500 שקל במזומן, לפנים משורת הדין, בכפוף לוויתור מוחלט על כל טענה או דרישה עתידית כלפיה.
במקביל, הגישה המעסיקה תביעה נגדית בסך של 38,432 שקלים בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הוצאות מגורים, תשלום בגין זמני הפסקות וביטוח רפואי.
השופט אורן שגב קיבל את תביעת העובד בחלקה ודחה את תביעת המעסיקה. הוא שוכנע שהמשק סיפק לתובע מגורים וביטוח רפואי במהלך עבודתו, ומשכך הניכויים משכרו נעשו כדין. עם זאת, הוא דחה את התביעה שכנגד בגין תשלום הדיור והביטוח, שהרי תשלומים אלה נוכו כאמור משכרו.
בנוגע לשכר בגין שעות נוספות הצליח התובע להוכיח - והנתבעת לא סתרה זאת - שקיבל עבורן שכר רגיל, ומשכך הורה השופט על תשלום ההפרשים. כמו כן נמצא כי התובע זכאי לתשלום בגין פדיון ימי חופשה וחג.
לגבי נסיבות הפיטורים, השופט שגב לא מצא הסבר לכך שהנתבעת ניאותה לשלם לתובע "לפנים משורת הדין" 5,500 שקל למרות טענתה שלפיה נטש את העבודה ללא הודעה מוקדמת.
נקבע כי גרסתו של התובע, שלפיה פוטר מעבודתו, מתיישבת טוב יותר חומר הראיות שהוצג בתיק, ולכן, על אף חתימתו על כתב הוויתור – שנוסחו ממילא לא היה ברור – זכאי התובע לקבל דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע ופיצויי פיטורים. לפיכך חויבה המעסיקה לשלם לתובע 73,225 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.