לבני הזוג שלושה ילדים משותפים: הבן הבכור ושתי בנות. לפני כארבעה חודשים קבע בית המשפט שאירוע בר מצווה יתקיים ללא נוכחות האם ומשפחתה. ההחלטה ניתנה לאחר "הודעה דחופה" שהגיש האב, ובה תיאר מקרה חמור שאירע יום קודם לכן. לדבריו, האם הזמינה משטרה והגישה נגדו תלונה שלאחר מכן הודתה כי היא תלונת שווא. באותו יום, הוסיף, היא צעקה "כמו מטורפת" והטיחה בבנות איומים שונים.
לדברי האב, לאחר האירוע שלחה לו האם מסרון שבו הטיחה בו האשמות "מפחידות וחולניות" שבהן ייחסה לו מעשי סדום ואונס. הוא הסביר שהרקע להסלמה ביחסי הצדדים הוא העובדה שבני משפחתה לא הוזמנו לבר המצווה ואיימו לסכל את האירוע.
בעקבות זאת הגישה האם בקשה להבהרה או ביטול ההחלטה של בית המשפט, ובה כתבה כי חגיגת בר המצווה מחולקת לכמה אירועים, בהם עלייה לתורה בבית הכנסת ו"סעודת מצווה" שתתקיים כמה שבועות לאחר מכן באולם אירועים. היא התחייבה לכבד את האירוע, וטענה שטובת בנה היא לראות אותה נוכחת בשמחתו.
השופטת הילה גורביץ-שינפלד קיבלה את עמדת האם והורתה לאפשר לה ולהוריה להשתתף בעלייה לתורה שבבית הכנסת, בהתחשב במהות החגיגה והטקס הדתי-הלכתי. אולם היא הותירה בעינה את החלטתה בכל הקשור לסעודה באולם האירועים, שממומנת על ידי האב ומהווה אירוע נלווה.
"לטעמי דווקא טובת הקטין היא שאמו וסביו יהיו נוכחים באירוע בר המצווה ובעת עלייתו לתורה, גם אם בינו לבין אמו אין קשר – שלא לומר דווקא בגלל שבינו לבין אמו אין קשר", כתבה השופטת, והזכירה שבית הכנסת הוא מקום ציבורי שדלתו פתוחה לכלל הציבור.
עם זאת, היא סברה שאין לאפשר לקרובים אחרים של האם להגיע (למעט הוריה), ובפרט לאחותה, המהווה גורם שמתסיס ומסלים את יחסי ההורים.
בתוך כך ביקשה השופטת מהאם ומבני משפחתה לשים לנגד עיניהם את האינטרס של חתן בר המצווה, ולעשות מאמץ שהאירועים יתקיימו ללא קונפליקטים ותחושת מלחמה, "ניצחון" או "הפסד" של מי מהצדדים.
את החלטתה סיכמה השופטת גורביץ'-שינפלד בכך ש"אין מנוס מלציין בצער כי הנסיבות שבתיק זה הן קשות ומורכבות ותחת צמצום המחלוקת הקרע מעמיק. בית המשפט מאחל לקטין ולהורים כי אירועי בר המצווה יעברו בשקט, בשמחה וברגיעה, ואולי יובילו להרגעת הרוחות, תקשורת בין ההורים וחיזוק הקשר בין המבקשת לבין שלוש ילדיה".