כל חטאי הדירקטוריונים

רוב חברי הדירקטוריונים בארץ, ובכלל זה יושבי הראש שלהם, אינם מבינים את גודל האחריות המוטלת עליהם, אומר עו"ד מישל אוחיון, מומחה לעבודת דירקטוריונים • וגם: הישראלים משקיעים 2.5 מיליארד דולר בביטקוינים, אבל הרשויות אינן ערוכות לטיפול במטבעות הווירטואליים

"על טבע למנות לאלתר דירקטוריון חדש שיכהנו בו מומחים לניהול משברים והסדרי חוב. בטבע מנסים להעמיד פנים של עסקים כרגיל, אבל העסקים שם לא כרגיל. החברה במשבר עמוק שעוד ילך ויחמיר. זהו משבר פיננסי, ניהולי ותדמיתי. לכן היא זקוקה לדירקטוריון בהרכב חדש וליו"ר דירקטוריון חדש. האחריות הניהולית הכוללת מוטלת הרי על הדירקטוריון", אומר עו"ד מישל אוחיון, יו"ר הפורום למצוינות בדירקטוריון ומחבר המדריך "מודל הדירקטוריון האפקטיבי" שאומץ החודש אחרי מכרז על ידי רשות החברות הממשלתיות.

 

בחוקי החברות בישראל נהוג מבנה דו־קומתי: מעל להנהלה הפעילה של חברה מכהן דירקטוריון שתפקידו לא רק להשגיח על ההנהלה אלא גם – ובעיקר, לדעת עו"ד אוחיון – לנווט באורח פעיל את דרכה. אלא שגם ההשגחה וגם הניווט תלויים בשורה של תנאי יסוד שלרוב אינם מתמלאים, כפי שמעידה רשימת הדירקטוריונים שכשלו ובגדו בתפקידיהם.

 

המקרים ידועים: הדירקטוריון שאישר לנוחי דנקנר להשקיע מאות מיליונים מכספי אי.די.בי ב"מעריב". הדירקטוריון שאישר לאליעזר פישמן להשקיע מאות מיליונים מכספי קבוצתו בהימור על הלירה הטורקית ובמקרקעין ברוסיה. הדירקטוריון שאישר ליצחק תשובה (ושותפו דנקנר) לקנות ביוקר ולהרוס לחינם מלון בלאס־וגאס. הדירקטוריון שאישר את הרכישות הממנפות של טבע כדי לממש את חזון המנכ"ל להגיע לשווי חברה של 100 מיליארד דולר. הדירקטוריון של בזק, שבלע את חישובי הבדים של בעל השליטה אלוביץ' ונתן גושפנקה לעסקות מפוקפקות בינו לבין הברה. ולא שכחנו את הדירקטוריונים של בנק לאומי, שאישרו סיוע למעלימי מסים אמריקאים ושל מגה, שהתעלמו מסימני הקריסה הקרובים. הרשימה ארוכה הרבה יותר מהמוזכר כאן.

 

איך זה קורה, שוב ושוב, שאלתי את עו"ד אוחיון; הכיצד עיניהם של הדירקטורים מסונוורות מלראות את המציאות העסקית המתהווה ממש מתחת לאפם? אוחיון: "הפער בין הציפיות שיש לנו מדירקטוריונים של חברות, במיוחד חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה, ובין ביצועיהם בפועל נובע מהסתירה בין המשימות של הדירקטוריון לפי חוקי החברות ובין כישורי האנשים האמורים לממש אותן. הם נדרשים להגיע לישיבות לאחר שקראו חומרי רקע מגוונים, נדרשים להציג שאלות קשות ולהיות פרו־אקטיביים. חקרניים. אבל בפועל, הדירקטורים הם לרוב קבוצה מקרית למדי של אזרחיות ואזרחים המתכנסים פעם בכמה חודשים, נטולי קשר עם העשייה הממשית של החברה, חסרי מידע מעמיק על הנעשה בה וחשופים רק לדיווחים חד־צדדיים של המנהלים. רבים מהם מכהנים בחמישה ובשישה דירקטוריונים, ואף יותר. ולמרות זאת, הם נדרשים לקבל ומקבלים החלטות גורליות לחברה. לא מפתיע שנכשלים".

 

לכל דירקטוריון יש גם יו"ר שתגמולו גבוה במוחד. היכן אחריותו הניהולית?

 

"בחנתי כ־400 מקרים, בארץ ובעולם, של דירקטוריונים שלא פעלו כראוי וכנדרש. את הסיבות לליקויים קיבצתי תחת ארבע כותרות: הרכב הדירקטוריון, תהליכי קבלת ההחלטות בו, המידע העומד לרשות הדירקטוריון ואישיותו של היו"ר. שני הגורמים האחרונים, מידע איכותי ויו"ר איכותי, הם המפתחות, הם התנאים ההכרחיים לקיום דירקטוריון יעיל. ואם נתבונן במקרים שהבאת, נראה בבירור כי הפגמים היו קודם כל באישיות ובתפקוד יושבי הראש של הדירקטוריונים ובמגרעות המידע שהובא לפניהם".

 

"יושב ראש הדירקטוריון", אומר עו"ד אוחיון, "הוא ראשון בין שווים, ולכן צריך להראות מנהיגות. לתת דוגמה אישית לשאר חברי הדירקטוריון, להיות מצוי היטב בעסקי החברה ובסביבתה, מסוגל לחשוב מחוץ לקופסה ולשקול תרחישים חלופיים לאלו המובאים לדירקטוריון על ידי ההנהלה". לא להסתפק ב"יהיה בסדר" אלא להיעזר בתרגילי איפכא מסתברא כפי שנעשה בקהיליית המודיעין.

 

ויו"ר טבע, למשל, לא הצטיין בתכונות האלה?

 

"במבחן התוצאה ברור שיו"ר טבע לא שימש סמכות ניהולית עליונה בחברה. מנכ"ל טבע היה הדמות הדומיננטית, והוא ששיכנע את הדירקטוריון לאשר החלטות שלא עברו את הליכי המבחן המתבקשים. הדירקטוריון הלך סומא אחר המנכ"ל".

 

ואיך לא ילך אם חברי הדירקטוריון, לעיתים גם היו"ר, מקבלים את המידע הרלוונטי מההנהלה? אין להם מנגנון איסוף ובידוק עצמי.

 

"צריך להיות להם. בחוק החברות שלנו הוטלה על כל חבר בדירקטוריון החובה "לנקוט אמצעים סבירים כדי לקבל מידע הנוגע לכדאיות העסקית של הפעולה המובאת לאישורו". במודל הדירקטוריון היעיל והפעיל שבניתי חבריו לא מסתפקים בדוחות כספיים כפי שמובאים לאישורם פעם בשלושה חודשים. זו רק נקודת המוצא לחשיפת מצב החברה, לא נקודת סיום. הדירקטוריון חייב לדרוש מההנהלה את פרטי התכוניות העסקיות, את אומדני הביצוע, את העלויות מול תועלות, את ממדי הסיכונים הפיננסיים, את ההשוואה למקרים דומים בחברות אחרות ועוד. בלי מידע השוואתי אין קנה מידה להצלחה או לכישלון".

 

אתה רציני? איפה יש בארץ דירקטוריונים כאלה?

 

"לצערנו, אין הרבה. חברי הדירקטוריונים בחברות הבורסאיות עדיין מתנהלים כאילו לא הפנימו את גודל האחריות המוטלת עליהם. המקרה של טבע הוא השכיח: מנכ"ל בעל השפעה מכרעת ודירקטוריון שזורם איתו ומקבל את התכתיבים שלו. זה אופייני במיוחד לחברות בורסאיות עם בעל שליטה המשמש יו"ר הדירקטוריון או מעצב אותו כראות עיניו לפי צרכיו הוא. ראה, למשל, את המקרים של אלוביץ' ודנקנר".

 

בעל השליטה מצליח לנטרל את הדירקטוריון למרות נוכחות דירקטורים בלתי תלויים?

 

"מצליח גם מצליח, אף שהנטרול מתנקם בו־עצמו. מחקרים כלכליים אצלנו ובעולם מצאו מתאם מובהק בין דירקטוריון אפקטיבי ועצמאי ובין תוצאות עסקיות חיוביות של החברה, ולהפך. בעלי השליטה בארץ לא תופסים את הקשר הזה. במקום לשפר את איכות המידע ואת זרימתו, הם מונעים מידע וממעטים בו. במקום לשתף פעולה עם הדירקטוריון, חושדים בו. שמים לעצמם רגל".

 

למרות הפעילות הנמרצת של רשות ניירות ערך ופסקי הדין המנומקים והמתדרכים של בית המשפט הכלכלי, אומר עו"ד מישל אוחיון, "תפקוד הדירקטוריונים במגזר הפרטי בארץ פחות טוב מאירופה. במגזר הציבורי, לעומת זאת, הנהיג אורי יוגב בכהונתו כראש רשות החברות הממשלתיות את מהפכת נבחרת הדירקטורים, שהזניקה את איכות הדירקטוריונים ויושבי הראש שלהם לצמרת מדינות ה־OECD. מופת לחיקוי".

 

שאלתי את עו"ד אוחיון מה היו לדעתו נקודות התורפה בתפקוד הדירקטוריונים של בזק וטבע. בבזק מצביע אוחיון על "הרגישות הנמוכה של הדירקטוריון להתקשרויות בין החברה ובין עסקיו הפרטיים של בעל השליטה בה. היקף התקשרויות מסוג זה צריך להיות מינימלי, ולא מקסימלי כפי שהיה בבזק. ועדיף שלא יתקיים כלל; יש בהן ניגוד עניינים מנקר עיניים שקשה להתגבר עליו". בטבע, הוא מבהיר, הדירקטורים כשלו כקבוצה ולפיכך "הכרחי לרענן את הדירקטוריון, לצרף אליו מומחים למימון ולניהול משברים ולשכור שירותים של חברות ייעוץ חיצוניות". כאשר המוניטין של טבע נסדק, הוא מעריך, נסדק גם המוניטין של שוק ההון הישראלי ונפגע הדימוי של כוח המוח הישראלי. טבע זו לא סתם חברה, זו חברת דגל שצריך היה להיות לה דירקטוריון דגל. ולא היה".

 

כל חטאי ביטקוין

 

מהו ביטקוין, חזרו ושאלו הקוראים, גם אחרי המדור שבו ניסיתי את כוחי בהסברתו. עכשיו אני יודע שקל הרבה יותר לומר מה ביטקוין לא. ובכן, הוא לא מטבע. שקל הוא מטבע, דולר הוא מטבע, ביטקוין אינו מטבע.

 

ראשית, ביטקוין אינו הליך חוקי באף מדינה. אף מדינה לא מחויבת לקבל תשלומים בביטקוין, ולכן ערכו יכול לרדת בן רגע לאפס. מדובר (כפי שכתבו ארבעת גופי הרגולציה הפיננסית בארץ במסמך משותף מפברואר 2014) "בקובצי מחשב המונפקים על ידי מערכת מחשבים מבוזרת שאינה נמצאת בשליטת שום גורם מרכזי", ולפיכך "אין חובה לקבלם כתמורה עבור נכס או שירות או כפירעון חוב כספי". שילמתם בביטוקוין בעבור סחורה והמוכר לא שלח אותה? שכחו מהכסף: אין גוף היכול לאכוף החזר ביטקוין.

 

שנית, עמלת עסקה ממוצעת בביטקוין נעה בין 3 ל־6 דולר, והיא מתייקרת כל הזמן בגלל הקושי ההולך וגובר לפצח את נוסחת ההצפנה המאפיינת כל עסקה חדשה. מימושה עלול להימשך זמן רב, אפילו ימים. לא תשלמו בביטקוין, אם כן, בעבור קפה ומאפה.

 

שלישית, אפילו עסקת ביטקוין פשוטה צורכת חשמל רב, משום שמעורב בה מספר גדול מאוד של מחשבים מבוזרים רבי־עוצמה. מומחים לאנרגיה חישבו ומצאו שביצוע תשלום אחד בביטקוין צורך חשמל בכמות השווה לצריכת החשמל השבועית של משפחה אמריקאית ממוצעת. אם השימוש בביטקוין יתפשט, הם מזהירים, המאבק בהתחממות כדור הארץ יהיה לחינם. המנפיקים (ה"כורים" מלשון כרייה) של ביטקוינים נודדים עם מחשביהם ממרכז סין למונגוליה העליונה, שבה שורר מזג אוויר חורפי. בקרוב ייאלצו לנדוד לקוטב.

 

ואחרון חביב: בגלל הנוסחה הייחודית שלפיה "כורים" ביטקוינים באמצעות שרשרת של אוספי מידע ממוחשבים ומוצפנים, המכונים "בלוקצ'יין", מספרם הסופי מוגבל מראש. בתוך 20 שנה, מעריך מני רוזנפלד, שגריר כבוד של ביטקוין בישראל היושב במשרדי "שגרירות ביטקוין" – נציגות לא־דיפלומטית של מטבע שאין לו מדינה – יונפק ביטקוין אחרון. אחרון, אם עד אז לא תיושם נוסחה לפיצול ביטקוינים או לשינוי הפרוטוקול של הנפקתם. רק השבוע נדחתה עוד הצעה ברוח זו. זה לא סוף פסוק; המוח האנושי שהגה ב־2008 את הרעיון של הביטקוין יהגה בעתיד עוד פתרונות ורעיונות. לפי גרסה אחת, כבר מסתובבים ביקום האינטרנטי מאות "מטבעות דיגיטליים מבוססי הצפנה".

 

לסיכום: ביטקוין אינו מטבע כפי שג'ימייל אינו דואר, פייסבוק אינו יומן, טוויטר אינו סוכנות חדשות, ווטסאפ אינו שיחת טלפון והאינסטגרם אינו אלבום צילומים. האינטרנט ברא יקום דיגיטלי משלו, מאוכלס על ידי יצורים דיגיטליים המזכירים במשהו את היצורים בעולם החומרי, אך בהחלט אינם כמותם. הם אחרים, תפקודם ותפקידם אחרים. לכן, זו התשובה הנכונה לשאלה מהו ביטקוין: הוא ביטקוין.

 

ולמה מחירו מטפס במהירות כה מואצת ושובר את מחסום 7,000 דולר ליחידה? ביטקוין, יהיה מה שיהיה, מתייקר מפני שהביקוש לו גבוה מההיצע וההיצע לא צפוי ולא יוכל לגדול. חשבו על ציורים של צייר מופשט שהלך לעולמו והמבקרים גומרים עליו את ההלל. רבים קונים את ציוריו – חוטפים אותם – לא מפני שהם מבינים את משיכות המכחול המופשטות ולבטח לא בגלל הצבע והבד. קונים כי הציורים נדירים, מבוקשים ומתייקרים כל הזמן. ואיש לא יכול לייצר יותר מהם. כמעט כמו ביטקוין.

 

הקושי ההגדרתי מקשה על הפיקוח על ביטקוין ועל הרגולציה שלו. גם ישראל הרשמית עוד לא הסדירה את יחסה אליו. מלבד מכתב האזהרה המצוטט של הרגולטורים, אומרים לי השותפים במשרד עוה"ד ציוני, פילרסדורף, פיליפ המתמחים בייעוץ ובליווי משפטי של עסקי הביטקוין והמטבעות הדיגיטליים, לא ננקטה שום פעולה של ממש להסדרת הסוגיה. לא פורסמו הנחיות, לא הותקנו תקנות. "אנחנו מגששים באפלה", אומר שאול ציוני. אף שאחזקות הביטקוין בישראל נאמדות (על ידי מני רוזנפלד) בכ־2.5 מיליארד דולר, הבנקים הגדולים בארץ "מסרבים לכל עסקה בו", מספרים השותפים. בורחים ממנו כמו מאש, גם כשמדובר בסכומים מגוחכים הנמוכים מ־1,000 שקל (!), וגם כאשר הלקוח עובר את כל מבחני ההזדהות הנדרשים.

 

החשש מהסתבכות לא מפתיע. החודש אמר לי יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר: ההשקעה במטבעות הדיגיטליים לובשת במהירות צורה של בועה. לתנודות הפתע במחיר הביטקוין יש מאפיינים של התנהגות בועתית; כאשר לאיש אין שיטה למדוד את השווי הנכון של מטבע דיגיטלי, הבועה עלולה להתפוצץ בפרצופם של משקיעים חסרי ניסיון וידע, ו"המטבע" עלול לשמש מקלט ומכשיר לנוכלים ועבריינים.

 

בתחקיר מיוחד השווה העיתון "פייננשל טיימס" את השיווק של הביטקוינים לשיווק של "האופציות הבינאריות" הידועות לשמצה, שהמשחק בהן נאסר בארץ על ידי רשות ניירות ערך. במשרד ציוני, פילרסדורף, פיליפ דוחים את ההשוואות הללו. נכון, הם מודים, להשקעה בביטקוין או במטבעות מבוססי הצפנה אחרים מתלווה סיכון גבוה, אבל מוסדות פיננסיים רציניים "צריכים לדעת ויודעים להתמודד עם הסיכונים", כל עוד קיימת מסגרת של כללים רגולטוריים. הם מביאים כדוגמה את המצב בשווייץ: הרגולטור השווייצרי מספק תשובות בכתב לכל השגה בנושא הביטקוין והמטבעות הדיגיטליים והמסחר בהם, וההשגות רבות. בישראל, לעומת זאת, "אתה יושב מול נציגים של רשויות אסדרה שלא מסוגלים לתת תשובה לאף שאלה באותם הנושאים". רשות המסים, למשל, פירסמה טיוטת חוזר ולפיה העלייה בשווי הביטקוין תחויב במס כמו רווח מנכס וכל עסקה בו תחויב במס ערך מוסף. הטיוטה נשארה טיוטה. הביטקוין, מסביר ציוני, כבר נסחר בזירות ממוחשבות רבות, וחוזים עתידיים על המחיר שלו יתחילו להיסחר, אם הרשויות בארה"ב יאשרו זאת, בבורסת הסחורות והחוזים הגדולה בעולם בשיקגו. "ההימנעות מרגולציה", מזהירים הוא ושותפיו, "לא מגנה על המשקיע הישראלי. להפך, היא נותנת תמריצים לגופים עם מטרות זדוניות". רשות ניירות ערך הקימה ועדה פנימית החוקרת את אופיו של המטבע הדיגיטלי לסוגיו; לא די בעבודתה. גופי הרגולציה הפיננסית בארץ צריכים לשלב ידיים כדי להרים את תפוח האדמה הלוהט ששמו ביטקוין.