וורקוהולים? כך זה משפיע על הילדים שלכם

אתם משקיעים בעבודה, חוזרים הביתה וממשיכים קצת עם מיילים וטלפונים. נראה לכם שהילדים עצמאיים ומסתדרים מצוין אבל הם צריכים אתכם. איך אפשר לעשות את ההפרדה בין קריירה ומשפחה ואילו סימנים הילדים מראים כשהם משוועים לתשומת הלב שלכם?

על פי נתוני הלמ"ס שפורסמו לאחרונה 36% מהישראלים מתקשים לתפקד בחיי המשפחה בשל הלחץ בעבודה ומתקשים למצוא את האיזון המאפשר להם להתנהל בין קריירה למשפחה.

 

קריירה היא דבר חשוב לכל הדעות. היא נותנת לנו תחושת ערך ומשמעות, מאפשרת מקום שהוא משמעותי מחוץ לתפקודים השונים בתוך המשפחה, משהו שהוא שלי אישי – הצלחה אישית, הישגיות כמו גם גורם משמעותי לתחושת אושר, לתחושת מסוגלות ושביעות רצון בחיים.

 

אבל היכן עובר הגבול בין הרצון או הצורך להשקיע ולהתפתח בקריירה לבין "וורקוהוליזם"? מהן ההשלכות לחוסר איזון בין קריירה למשפחה ומהן נורות האזהרה שחשוב לשים אליהן לב?

וורקוהוליק מאופיין בחיבה בלתי פוסקת לעבודתו ובחשיבות שהיא מעניקה לו באמצעות אישורו כעובד נחוץ ללא תחליף. לעיתים, התירוץ הוא "השקעה מרובה בעבודה למען המשפחה", כאשר למעשה, העיסוק הכפייתי בעבודה פוגע במשפחה וביחסים בתוכה.

 

לעבודה מקום חשוב בחיים והיא מהווה פקטור בהגדרה העצמית של האדם, אלא שהאיזון מופר כאשר רק העבודה והעיסוק בה מגדירים את האדם ללא איזון עם מעגלי חיים נוספים. סביבת העבודה כמובן מוסיפה בכך שהיא יוצרת אווירה בה ההימצאות במשרדים עד מאוחר היא נורמה.

 

קראו עוד:

- פירות במקום סוכריות: יום הולדת ללא סוכר

- טקס השינה שלא נגמר אף פעם

- אב ובתו בקניון, היא חייבת לשירותים. מה עושים?

 

חוזרים הביתה וממשיכים לעבוד

גם כשההורה כבר חוזר הביתה, הוא לא באמת נוכח בבית אלא ממשיך לעבוד. הטכנולוגיה לא רק מנגישה מיידיות אלא יוצרת לחץ פסיכולוגי לענות למיילים, להודעות ווטסאפ ולשיחות טלפון גם בבית. המצב כמעט פרדוקסאלי, שכן האופציה של לא לעבוד בבית הפכה להיות מורכבת הרבה יותר.

 

נוצר מצב אבסורד בו בשם ההגשמה העצמית והקריירה, המשפחתיות מתרחקת ומתכווצת, הילדים נמצאים בחסותם של זרים יותר מהזמן שהם עם ההורים, וכשניפגשים בסופו של יום ארוך, הנוכחות לעיתים היא פיזית בלבד ללא פניות ריגשית ותשומת לב לילדים.

 

קריירה והורות: משפטים שילדים אמרו על הזמינות של ההורים שלהם:

 

ילד נוח ועצמאי

הילד גדל להיות עצמאי- נהדר! יש הבוחרים לראות את היעדרות ההורים או חוסר מעורבותם כדבר חיובי - הילד לומד להיות עצמאי, להסתדר לבד, מה שלבטח יסייע לו בהמשך חייו, אך זו טעות. ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות הן שמפתחות בילדים את היכולת, האחריות והעצמאות, שאינם יכולים להתפתח כשההורים נעדרים בחיי ילדיהם.

 

כשהורה נעדר, הילד עלול לפתח "אחריות הורית" על מנת למלא את החוסר. בעיני ההורים זה יכול להתפרש כעצמאות, "ילד נוח" שיודע להתאים ולהסתגל. אבל אותו "ילד נוח" עלול לפתח דפוס אישיות "מרצה", אדם שלא קשוב לצרכים שלו ומוותר עליהם על מנת לרצות אחרים, או לחילופין, ילדים יחפשו דמות הורית מחוץ לבית.

 

לו לילדים הייתה את היכולת או את המודעות, הם כנראה היו אומרים "אימא ואבא, כל היום הייתם עם אנשים אחרים. עזבו את הטלפון ועכשיו תהיו איתי". אבל לא רק שהילדים לא יגידו את זה, זו ממש לא אחריותם. אחריותנו כהורים היא לשים לכך לב ולהיות נוכחים ברגע.

נורות אזהרה

ילדים אמנם לא יאמרו לכם מפורשות לזנוח את הטלפון ולהעניק להם תשומת לב אבל כן ניתן לזהות מספר דפוסי התנהגות שעלולים להוות נורות אזהרה:

 

1. התנהגויות מפריעות: ילדים יכולים לספוג כעס, אך לא אדישות. במקרים בהם הם חשים שההורה לא מעניק להם מספיק תשומת לב, הם ייצרו התנהגויות מפריעות על מנת למשוך את תשומת ליבם של ההורים, לעורר איזושהי תגובה גם אם לא חיובית: ירידה בלימודים, התפרצויות כעס, אי שקט בגן או בבית הספר, מריבות עם אחרים ועוד.

 

2. רצון לעודף תשומת לב: אם הילד מרגיש חוסר יחס ועניין מצד ההורה הוא ינסה למשוך תשומת לב בכל מחיר, כולל בקשת סיוע בפעולות שכבר למד לעשות לבדו, התבכיינות וניסיונות חוזרים ונישנים למשוך את ההורה אליו בכל דרך.

 

3. ביקורים תכופים יותר אצל חברים: במידה והילד מגלה חום, אכפתיות וקשב במשפחותיהם של חבריו כשהדבר אינו זמין לו בבית, הוא יעדיף להימצא כמה שיותר באותה סביבה מכילה.

 

4. איך היה בבית הספר? כיף: מענה לקוני באופן קבוע מעיד על כך שאין תרבות של שיחה בין ההורה לילד. אם הילד אינו רגיל להתנהל באינטימיות, לשתף, להרגיש שהוא מעניין ולהתעניין חזרה זהו אחד הסימנים לכך שהתקשורת המשפחתית לא מפותחת ולא מזמינה שיח ישיר, כן, פתוח ומשתף.

 

קריירה ועבודה הם דברים חשובים, הכרחיים ויתרה מכך, הגשמה עצמית היא אחד מהערכים המרכזיים בחיינו. יחד עם זאת, חשוב לזכור למצוא את האיזון המתאים למשפחה, לכבות את הטלפון כשנמצאים ביחד, לשחק ולבלות עם הילדים ביחד וגם עם כל ילד בניפרד, לקיים ארוחות משותפות כמנהג קבוע, לשוחח, לשתף אותם בחיינו ולזכור שלבחירות שאנחנו עושים היום יש השלכות מרחיקות לכת על חייהם של ילדינו בעתיד.

 

הכותבת היא מנכ"לית מכון אדלר