ההמבורגרים המטורפים

הכל התחיל כשהאחים גל וטל בכר חזרו מסרט, היו רעבים ושילמו מחיר מופקע עבור שלושה המבורגרים. הם חטפו עצבים, הבעירו גריל בחצר של ההורים ותוך זמן קצר התחילו להעיף משלוחים לכל אזור השרון. עכשיו יש להם את "יומנגס" שהפכה לתופעה עבור חובבי בשר: רשת המבורגרים שמגישה קציצות ענק במשקל של 660 גרם עם תוספות לא קונבנציונליות. "אלינו לא באים לחגוג יום נישואים רומנטי, אין לנו עסקיות ולא ארוחות ילדים. אצלנו מגיעים לטחון, לא להתפנק"

עם ארבעה סניפים מצליחים, המבורגרים ענקיים במשקל של 660 גרם עם תוספות לא קונבנציונליות והמון תשוקה לבשר, לא מפתיע שהאחים גל וטל בכר צוחקים כשהם נזכרים איך התחילו בחצר בית ההורים במושב, עם גזיבו וגריל קטן וניסיון תמים לעשות קצת דמי כיס.

 

"זה התחיל באיזה ערב לפני שבע שנים", הם משחזרים, "הלכנו יחד לסרט לא משהו ובדרך הביתה רצינו להתנחם עם איזה אוכל, שילמנו יותר ממאתיים שקל על שלושה המבורגרים סתמיים לגמרי והחלטנו שננסה לייצר בעצמנו אלטרנטיבה. לקחנו כמה מהחבר'ה שלנו, קנינו יחד בשר והתחלנו לעשות ניסיונות. פתחנו את החצר, בין החתולים לרפתות, פעם בשבוע, בימי חמישי בערב, עם גריל של להבה וחצי, מקרר קטן ודלי לשטיפת ידיים. אחרי שלושה ערבים כאלה הגיעו לנו 120 איש ונהיה סרט להכניס את כולם לחצר של ההורים, לא נעים. הבנו שיש פוטנציאל למשלוחים והתחלנו בפורמט מצומצם. בהתחלה ניסינו גם קציצות ושניצלונים, אבל פחות אהבנו את זה והחלטנו להתמקד בהמבורגרים. עברנו למכולה במושב, קיבלנו צו סגירה ולא ידענו איך להמשיך. דמי השכירות שביקשו מאיתנו במקומות שונים היו בדיוניים".

 

רגע לפני הייאוש הגיע טל, 32, לתקן את רכבו בקלנסווה הסמוכה ונתקל בשלט "להשכרה". "המקום התאים, אז נכנסנו מיד", הוא מספר. "בבקרים שיפצנו ובלילות הוצאנו משלוחים. זה בעצם היה הסניף הרשמי הראשון של 'יומנגס'. אלא שהפסקות המים והחשמל והקושי להתחבר לחברת הטלפונים לא איפשרו תפעול מסעדה, ואחרי שבת אחת באוגוסט 2012, שבה בעקבות ביקורת מצוינת עלינו קפצנו מ־80־70 ל־350 מנות, וזה שהתחילו לשים עלינו עין בקלנסווה בגלל שמכרנו בשר חזיר ואלכוהול, החלטנו לעבור הלאה".

 

הלאה זה לכיוון הסניף שפתחו בכפר־סבא, ואחריו עוד אחד בגבעת ברנר, ובקיץ האחרון התחדשו בסניף נוסף, בנשר. הם חוששים ממתן זיכיונות. "קשה לשמור על אחידות ועל סטנדרטים גבוהים, אבל היום אנחנו קצת יותר ערוכים לזה", אומר גל, 26. "אנחנו מתכננים לפתוח עוד סניף או שניים, באזור באר־שבע ובצפון.

 

מסעדות יומנגס, הם לא מתביישים להגיד, הן כנראה לא המקום לחגיגת יום נישואים רומנטית, גם לא לארוחת חמלה במחיצתם של צמחונים או טבעונים. למה? "יומנגס זה דיינר רועש, עם מוזיקה חזקה ושמחה. אין הזמנת מקומות מראש, אין עסקיות ואין ארוחות ילדים, כי אנחנו מאמינים בתמורה אמיתית לכסף ומציעים המבורגר שזוכרים הרבה זמן אחרי שאוכלים. אנחנו עושים לבד את כל ההרכבות, מחפשים אחרי חומרי גלם מיוחדים, רוב הגבינות הטובות שלנו מיובאות, ויש עשרים סוגים מהן, כולל בלו סטילטון, גורגונזולה, בושה וגרויר, היינו הראשונים להגיש המבורגר עם סירופ מייפל טהור בשילוב חזה אווז וחזה מולרד בהמבורגר הסיני, ויש לנו המבורגר שהוא מאה אחוז בשר לבן, והוא הצהרה, והוא בהחלט מיועד למיטיבי הלכת. ניסינו המבורגר סרטנים, כמו בבוב ספוג, שלא תפס, והיה גם המבורגר קאריבי, של בשר שנטחן עם רום ואננס, ולא הצליח, ודווקא ההמבורגר הצרפתי, שהערכנו שלא יתפוס, עם צ'אנקים של כבד אווז, שמן כמהין וריבת בצל, הפך לבסט־סלר. יש לנו המבורגר יפני עם ווסבי וטפיוקה, את הפלפלים החריפים להמבורגר המקסיקני אנחנו מביאים ממקסיקו. אנחנו באים מבית שאוהבים לאכול בו, נמאס לנו מזמן מפסטה בשמנת וסטייק אנטריקוט, והיום, כשכולם כל הזמן אוכלים בחוץ, קשה להתרגש וקשה לרגש. לכן הקיצוניות הזאת היא הדבר שמעניין אותנו, והלקוחות לא מפסיקים לאתגר אותנו, לגרום לנו לחפש את הטוויסט הבא. יש לנו חלק לא מבוטל במקום אליו הגיע שוק ההמבורגרים".

 

אבל אין שולחן בלי צמחונים היום, מיטב השפים כבר הפנימו את זה ומתאימים את עצמם.

 

"נכון, לכן יש ראשונות שיכולות להתאים לצמחונים, אבל ניסינו עשרות פעמים להוציא המבורגר צמחוני ולא יצא טעים, לא הרגשנו שיש לנו ערך מוסף להציע, אז לא. אי אפשר לרצות את כולם. אנחנו עושים דבר שאנחנו מאמינים בו, וזה מדבר בעד עצמו. טבעונים לא יבואו אלינו, וזה בסדר. אלינו באים להתפנק, להתפרע, לחגוג, לא לסגור פינה".