תרגיל חקירה

"הצנרת", ערוץ 13, 22:45

 

מי שרוצה להבין מה בעצם גרם לרשת להשקיע לא מעט כסף בהבאתו של גיא לרר מערוץ 10, צריך לצפות בראיון שלו עם עו"ד נוגה ויזל. אף ששודר שלשום, מדובר באירוע טלוויזיוני לא שכיח ועל כן כדאי להתעכב עליו.

 

פועלה של ויזל הוגש כראיה מרכזית להמחשת החוויה הברוטלית שעוברות נאנסות בין כותלי בית־המשפט. מטרתה המוצהרת של הסנגורית, שסגנונה ודעותיה הפכו אותה למרואיינת פופולרית, היא "למוטט" את הנשים הללו על דוכן העדים. יום לפני כן שודרה כתבה של מאיה נהור ובה נחשפה לירון תורג'מן, קורבן האונס בבסיס חצרים, שסיפרה כי ויזל התעמרה בה. המצלמות אף קלטו כיצד ויזל מתנכלת לשני שטלריד, שליוותה את תורג'מן ובעצמה נאנסה. "את לימדת אותה לעשות תלונות שווא?" אמרה ויזל לשטלריד, "הרי את המצאת את האונס שלך".

 

מלכתחילה לרר עיצב את המפגש עם ויזל לא כשיחה רגילה, אלא כחקירה נגדית. מיקום הצילומים שנבחר, למשל, היה גג הבניין של רשת, כלומר טריטוריה שבה לרר נהנה מיתרון ביתיות מובהק — אותו יתרון שניצב לימינה של ויזל מול העדות שאותן היא שואפת לרסק. גם קו השאלות שלו, שנשאלו בטון עוין במפגיע, נועד קודם כל לבסס עם ויזל מכנה משותף — למשל, האם מותר לחטט בעבר הפרטי — ואז לפוצץ אותו בעוצמה בפרצופה, כפי שקורה בכל דרמה משפטית שמכבדת את עצמה.

 

התרגיל של לרר עירער את שיווי משקלה של ויזל. היא התפתלה, גימגמה וניסתה לקושש הפוגה באמצעות הליכה לתיקה ושליפת מסמך. וכך, כמה דקות בלבד של לחץ הנחילו מסר פשוט: אם פרקליטה מנוסה ומיומנת תקשורתית כמו ויזל כמעט מאבדת את הלשון כשמוטחות בה האשמות אישיות קשות, נותר רק לדמיין מה קורה לנשים שעברו טראומה כה איומה מול דמויות אגרסיביות כמותה. במילים אחרות: גיא לרר עשה לעו"ד נוגה ויזל — את הנוגה ויזל.

 

באותם רגעים נדמה היה כי מבטה מחפש את השופט שאפשר לצעוק לו "אובג'קשן" והוא ייאות לבלום את המתקפה. אבל הוא לא היה שם. באולם של הטלוויזיה לרר הוא גם התובע וגם השופט. הצופים הם המושבעים.

 

וגם בזה יש סאבטקסט: ביטחונן של הקורבנות אינו תלוי רק במידת המוסריות של הסנגורים שחוקרים אותם. גם יכולתו של המשפט לשרטט גבול בין הגנה לגיטימית על לקוח ובין אובדן צלם אנוש חייבת להיות פקטור. לרר הדגים קמצוץ מאיך שזה נראה כשאין מי שיורה לו לעצור. עכשיו חשבו מה מרגישות נשים שהעזו להתלונן ומוצאות את עצמן חסרות אונים, מאחורי דלתיים סגורות.