המבקש, כבן 60, צבר חוב של כחצי מיליון. לאחר קבלת הפטור על 260 אלף שקל, פנה לבית המשפט וסיפר שהחוב נוצר בעקבות הליך גירושים אכזרי שהכניס אותו לדיכאון עמוק. הוא טען שממילא אין לו איך לכסות אותו בהיותו נכה צה"ל עם 25% נכות, המתקיים מהבטחת הכנסה. הוא הוסיף שיש להתחשב במדובר בחוב מזונות ישן ושביטוח לאומי לא טרח לגבות אותו במשך יותר מ-20 שנה.
מנגד טען ביטוח לאומי שהחייב לא עומד בתנאים המיוחדים למתן הפטור. הודגש כי מדובר במי שלא מילא את חובתו המוסרית והחוקית כלפי ילדיו ולא טרח לנסות להסדיר את החוב שצבר, וממילא מצבו הרפואי וגילו לא מונעים ממנו להתפרנס.
עמדת הביטוח הלאומי, שנתמכה על ידי כונס הנכסים הרשמי והנאמן בתיק, הייתה שמתן פטור מחוב במקרה כזה עלול לגרום לחייבים לחשוב שהם יכולים לא לשלם מזונות ואחר כך לזכות בפטור מן ההפקר.
טענות אלה הדהדו לאורך החלטתה של השופטת נועה גרוסמן, שהבהירה כי צו הפטר על חוב מזונות ניתן אך ורק בנסיבות קיצוניות וחריגות. למשל, כשבריאותו של החייב רופפת או כשהוא מבוגר מאוד ולא יכול לעבוד, או כשניכר שעשה מאמצים לפרוע את החוב.
במקרה זה, פסקה, אמנם מדובר באדם נכה אך הדבר לא מונע ממנו את האפשרות לצאת לעבוד, וגם לא גילו. "לכולי עלמא גיל 60 אינו נחשב גיל מתקדם בעולמנו. לשם השוואה, גיל הפנסיה הרשמי לגברים במדינת ישראל הינו 67, ורבים בוחרים להוסיף ולעבוד אף מעבר לגיל זה", כתבה.
באשר למצבו הכלכלי ציינה השופטת שהחייב לא משלם על מגוריו בדירת אמו המנוחה במרכז תל אביב, וכי "התזה שהציג הנאמן לפיה ירושת האם תוכננה באופן כזה שימלט את הזכויות בדירה מפני נושי החייב, אינה מופרכת".
מלבד זאת הוסיפה השופטת גרוסמן שהעובדה שהחייב התנכר לחוב המזונות לאורך שנים משמשת לרעתו.
"אין להתייחס למוסד כאל כיס עמוק אשר יישא על גבו (ובכך על גב הציבור) את חובותיו של החייב", כתבה. "אם נשעה לכך, נימצא מעודדים חייבים לחמוק מתשלום חוב המזונות, לא לשלם לילדיהם ובסופו של דבר להטיל את האחריות לגידול ילדיהם כאשר החייב יכול לנצל את חוק הבטחת התשלום ובכך להעביר את חובו לקופת המדינה".