מכרז שרונה: חברים בקבוצה הזוכה התחרטו – ונדחו

24 מבין 500 המשתתפים בקבוצת הרכישה בפרויקט היוקרתי בת"א ביקשו לחזור בהם בשל "תרמית". אבל ביהמ"ש קבע: לא ניתן לבטל "חלקיק זכייה"

עו"ד גל הררי פורסם: 11.12.17, 18:28

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה לאחרונה עתירה שהגישו 24 מבין מאות החברים בקבוצה שזכתה במכרז למתחם רשות השידור שפארק בשרונה בעיר, ובה ביקשו לחזור בהם בשל מה הם הגדירו כ"תרמית" של מובילי קבוצת הרכישה. השופט קובי ורדי קבע שלא ניתן לבטל "חלקיק זכייה" מתוך מכרז.

 

מדובר באחד ממכרזי הבנייה הגדולים במדינה, שיצא לדרך ביולי 2015. בחלוף שמונה חודשי המתנה מתוחים זכתה בו קבוצת הרכישה של "מינהל מגורים", שהציעה את ההצעה הגבוהה ביותר – 1.06 מיליארד שקל. אולם לא כל 500 חברי הקבוצה היו מרוצים, ובספטמבר 2016 פנו 24 מהם לוועדת המכרזים בבקשה לבטל את השתתפותם ולגרוע אותם מרשימת הזוכים במכרז בטענה שבוצעה "תרמית של ממש".

 

לדבריהם הם חתמו על ההצעה "שלא מדעת", מבלי שהיו מודעים לכך שהיא מלאה בליקויים ופגמים, מנוסחת במכוון בצורה עמומה וכוללת תנאים לא הוגנים, בין היתר בכל הנוגע לחלקו של כל חבר במגרש.

 

לטענתם, מארגני הקבוצה ועורכי הדין שלהם ניסחו מה שמכונה בעגה המשפטית "הצעה תכסיסנית" – הצעה לא הוגנת שנועדה להשיג יתרון לא הוגן על יתר המשתתפים במכרז תוך פגיעה בזכויות חברי הקבוצה. לפיכך, לשיטתם, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כלל לא הייתה אמורה לקבל את ההצעה הזו.

 

אולם ועדת המכרזים דחתה את בקשתם וציינה שמדובר במחלוקת פנימית בתוך קבוצת הרכישה שאינה קשורה לרמ"י. כחודש לאחר מכן הגישו חברי הקבוצה את עתירתם לבית המשפט המנהלי.

 

הוועדה צדקה

אלא שגם בית המשפט תמך בעמדתה של ועדת המכרזים. השופט ורדי קבע שהוועדה דחתה בצדק את בקשת העותרים, שכן טענותיהם שייכות למישור החוזי-אזרחי ולא המכרזי-מנהלי, במובן זה שטענותיהם מופנות כלפי מארגני הקבוצה ועורכי הדין שלה ולא כלפי הרשות המנהלית.

 

הוא עמד על הפער בין טענת העותרים שלפיה היה צריך לפסול את ההצעה מראש בהיותה תכסיסנית לבין הסעד שביקשו בפועל – רק את ביטול הזכייה שלהם ולא את ביטול המכרז כולו. לדבריו, כמו שלא ניתן לקבוע "חלקיק זכייה", כך גם לא ניתן לבטל חלקיק זכייה, ובמילים פשוטות: אי אפשר לבטל זכייה של חלק מהזוכים בלבד.

 

השופט ורדי הדגיש שהעותרים לא יכולים לטעון שההצעה הייתה תכסיסנית רק לגביהם: או שההצעה כולה תכסיסנית ובטלה לגמרי או שההצעה אינה תכסיסנית ותקפה.

 

נקבע כי טענות העותרים מקומן להתברר במישור האזרחי בבית משפט רגיל ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך העתירה נדחתה והעותרים חויבו לשלם למשיבים – רמ"י, "מינהל מגורים", נציגי הרוכשים האחרים ומשרד עורכי הדין המלווה – הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.