הפרומו הטוב ביותר לעונה השנייה של "הכתר" לא הגיח ממשרדיה של נטפליקס, כי אם מארמון בקינגהאם בכבודו ובעצמו, עם אירוסיהם של הנסיך הארי והשחקנית מייגן מרקל. 81 שנים לאחר שהמלך אדוארד השמיני ויתר על כיסאו כדי להינשא לווליס סימפסון, משפחת המלוכה קיבלה את הרעיון של חתונה בין אחד מבניה ובין גרושה אמריקאית — והעולם התחרפן משמחה. שוב התברר כי הביטלס חצי צדקו: כל מה שאתה צריך זה אכן אהבה — אבל כזאת שמעורב בה דם כחול.
הבאז העצום סביב "הכתר" משתלב בהרמוניה עם העניין המחודש במונרכיה הבריטית בשנים האחרונות. דמותה של המלכה אליזבת השנייה בסדרה מעוררת סימפטיה והזדהות שלא היו מנת חלקה, למשל, בימים הראשונים אחרי מות הנסיכה דיאנה. הפקת הענק העניקה למלכה לא רק מורכבות ועומק אלא גם ובעיקר את השחקנית שמגלמת אותה — קלייר פוי הנפלאה. מבין כל המתנות שבוודאי ניתנו לאליזבת לאורך 65 שנות כהונה, פוי היא כנראה הגדולה ואף המופרכת שבהן.
יתרה מזו: "הכתר" היא רומן לוהט עם המלוכה עצמה. בעונת הבכורה היוצר פיטר מורגן יצא מגדרו כדי להכניס משמעות בתפקיד שהוא במהותו סמלי. בעונה החדשה, שבה המלכה מתמודדת בין השאר עם ביקורות פומביות וחותכות על אנכרוניזם ואפרוריות, המאמץ כבר נשפך מהמסך.
אלא שגם כשאליזבת מהווה פקטור פוליטי — לפחות לפי עלילת הפרק שמשחזר את ביקורה בגאנה, שנערך כריאקציה להשפלתה על ידי ג'קי קנדי — הרי שכמכלול אפשר לסכם את "הכתר" בסצנה שחוזרת שוב ושוב: משרתים הולכים מהר במסדרונות ומבשרים לאליזבת על אירועים שלגביהם אין ביכולתה לעשות הרבה. לא פלא שהפרק המצטיין של העונה נוגע באהדתו לנאצים של הדוד המנודה אדוארד: שם אליזבת מוכיחה שאם יש לה סמכות, היא לא מהססת לכסח.
בהיעדר אפקטיביות של ממש או דמות איקונית כמו צ'רצ'יל של ג'ון לית'גו, נותרת "הכתר" עם עיסוק אובססיבי בפער שבין דימוי למציאות וכמובן עם רכילות משובצת יהלומים: האם הנסיך פיליפ בגד ברעייתו? מה ידעה הנסיכה הבוהמיינית מרגרט על אורח חייו ההולל של הצלם שהיה לבעלה? וכהנה וכהנה סיפורים, שפעם העשירו את הצהובונים וכעת גם את נטפליקס. למה? מאותה סיבה שמיליונים נאנחים מאושר כשנסיך ושחקנית מחליטים להתחתן.
לכן, למעשה, "הכתר" חותרת תחת המסר של עצמה. כל האמצעים האדירים שהועמדו לרשותה — תקציבי עתק, שחקנים נהדרים, בימוי שמזכיר ציור מתקופת הרנסנס — נועדו לבסס את הלגיטימציה לקיום בית מלוכה במשטר דמוקרטי. אולם כשמסיימים ליהנות מתצוגת התכלית הטלוויזיונית, "הכתר" רק מבהירה עד כמה המוסד הזה מיותר.
בקטנה: "מחר שבת" של רשת מסתמנת כמפסידה נוספת של פיצול ערוץ 2. גם באפיק 22 תוכנית האירוח של צביקה הדר לא הבריקה — לא בתוכן ולא בנתוני הצפייה — אבל ביום שישי היא נותרה מאחורי "שי בשידור" של ערוץ עשר ברייטינג, וכבר פורסם שספק אם תשוב לעונה נוספת. וכשצופים במונולוגים של הדר בפתיחה, אפשר להבין למה: בשביל הומור מגושם וכתוב רע ממילא יש כבר את "סברי מרנן".