בתביעה שהגישה ג.ר.א.ס יא טענה ש"בי אנד בי תכשיטים" הפרה הסכם מ-2013, שבמסגרתו מכרה לה את זכויותיה ב-24 דוכנים במרכזי קניות ברחבי הארץ תמורת כ-4.5 מיליון שקל. הנתבעת, נטען, תכננה להפעיל בדוכנים רשת חדשה לתכשיטים ומוצרים אחרים תחת השם "סובניר".
לטענת ג.ר.א.ס, היא קיימה את המוטל עליה, אבל "בי אנד בי" לא שילמה לה את מלוא התמורה, מה גם שבמרס 2014 החלה לבטל המחאות שמסרה כך שנוצר חוב בסך 877 אלף שקל.
"בי אנד בי" טענה מנגד שהתובעת הטעתה אותה בהסכם והסתירה את הירידה הדרמטית שהייתה במחזור המכירות של הדוכנים במהלך 2013. לדבריה, היא קיבלה נתונים על מכירות 2012 בלבד, שהיו גבוהות, ועל בסיס זה חתמה על ההסכם והכינה תוכנית עסקית.
ג.ר.א.ס הכחישה וטענה שהעמידה לרשות הנתבעת כל נתון או מידע שקשור להפעלת הדוכנים, ובכלל זה נתונים כספיים מדויקים. לדבריה הובהר ל"בי אנד בי" שבמהלך 2013 חלה ירידה במחזור ההכנסות ביחס לשנה הקודמת, וזו אף הצהירה בהסכם שעובדה זו ידועה לה. על כך השיבה הנתבעת שהירידה הוצגה כמינורית, אך בפועל מדובר היה בירידה של עשרות אחוזים במכירות.
אבל השופט אבישי רובס קבע שמהמסמכים שהוצגו בפניו ניתן ללמוד שג.ר.א.ס העבירה לרואה החשבון של "בי אנד בי" כל מסמך שביקש, ללא יוצא מן הכלל. "אין ולו מכתב אחד שיעיד על התנגדות של התובעת למסור לנתבעת מסמך כלשהו, וניכר שהיא שיתפה פעולה מולה באופן מלא", צוין בפסק הדין.
הוא הוסיף מהראיות עולה שאכן חלה ירידה לא מבוטלת בהכנסות ממכירות הדוכנים, אולם הנתבעת הצהירה במפורש "כי ידוע לה שחלה ירידה בהיקף פעילות רשת הדוכנים בשנת 2013 ביחס לשנת 2012". לדבריו, הסעיף לא מדבר על ירידה "זניחה" או לא מהותית, ואם זה היה המצג מטעם ג.ר.א.ס - סביר שהנתבעת הייתה דואגת לרשום את הדברים כהווייתם בהסכם.
"חובת תום הלב לא הופכת צד בהסכם לאפוטרופוס של הצד שכנגד", כתב השופט רובס. "משגילתה התובעת את המידע הרלבנטי היא יצאה ידי חובתה ולא מוטלת עליה האחריות לשקול במקום הנתבעת את שיקוליה המסחריים".
הוא סיכם כי הנתבעת - משיקוליה – ככל הנראה לא ראתה רלבנטיות במידע זה בזמן אמת בהחלטתה האם להיכנס לעסקה. בנסיבות אלה חויבה "בי אנד בי" לשלם לג.ר.א.ס את יתרת התמורה בצירוף ריבית והצמדה ובסך הכול 894,028 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל.