שירת "התקווה" בכל משחק זניח בליגת העל בכדורסל יוצרת זילות של ההמנון – כזו שבמסגרתה אוהדים של הפועל ת"א משנים את המילים ואוהדים של ירושלים משנים את הלחן וממהרים לעבור לשירת "הפועל עולה". מה לשחקנים אמריקאים, למשל, ולהמנון של מדינת ישראל? הרי הליגה מתבססת בעיקר על זרים. עדיף לשמור את ההמנון למשחקי הנבחרת או לאירועים מיוחדים כמו גמר הגביע והפיינל־פור.
את האמת, אני מתיישב הפעם בכיסא האוהד. הייתי בלא מעט משחקי כדורסל בחיי, כולל במשחקי נבחרת ישראל, וההמנון גורם לך להתרגש יותר, לאמוציות נוספות. אין אחד שלא שאג "ארץ ציון וירושלים", גם אם ביתר חלקי ההמנון הוא שתק. זה הרי מטריף אותך לפני משחק של קבוצתך האהודה, הרבה יותר מעוד שיר של סטטיק ובן אל. לפחות לגביי. אז אין שום סיבה להפסיק את המסורת המבורכת.