ב-2015 פנה התובע ל"שלמה" כדי לקנות מכונית משפחתית, וביוני אותה שנה הוא רכש "פורד" תמורת 95 אלף שקל. לטענתו, הוא לא הסתמך על התחייבות החברה שלפיה כלי הרכב תקין אלא גם הלך לבדוק אותו. רק לאחר שהמוסך אישר לו שהמכונית תקינה הוא השלים את העסקה.
אלא שכחודש לאחר מכן נדלקה נורת ה"צ'ק אנג'ן" (בדיקת מנוע) במהלך טיול משפחתי, ולאחר ביקור בשני מוסכים נוספים התברר שהמערכות במכונית לא שומנו במשך זמן רב, ושהמנוע פגום ויש להחליפו באחר. זמן קצר לאחר מכן הגיש הלקוח תביעה נגד "שלמה" ו"מבדק", לפיצוי על עלויות תיקון הנזקים ועל עוגמת הנפש שנגרמה לו. לטענתו, הוא רכש את המכונית רק כי הסתמך על הבדיקות, ו"שלמה" התרשלה בכך שלא תחזקה את כלי הרכב כראוי בזמן שהיה אצלה.
"שלמה" טענה בתגובה שהיא תחזקה את המכונית בהתאם להוראות היצרן ועמדה על כך שמלוא הליקויים תוקנו לפני שמכרה אותה. לטענתה, כלי הרכב נמכר ללא אחריות ומי שאחראי לנזקי המנוע היה אחד המוסכים שבהם ביקר התובע לאחר התקלה, שאישר לו להמשיך לנסוע בו לאחר שהנורה נדלקה.
הנתבעת "מבדק" טענה אף היא שאין לה אחריות למצב המכונית. לטענתה, כלי הרכב היה תקין כשנבדק אצלה, והזמן שחלף ממועד הבדיקה ועד למועד שבו נדלקה הנורה מנתק את הקשר בין תוצאותיה לבין הליקויים.
אבל השופט רונן פלג התרשם שהמכונית נמכרה לתובע עם ליקויים שלא אותרו ולא תוקנו קודם לכן – בשל רשלנותן של הנתבעות. הוא התבסס על חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט, שמצא כי הבדיקות והתיקונים לא שיקפו את מצב המנוע ואת נזילות השמן שהיו בו זמן רב לפני שנמכר לתובע.
המומחה שלל את טענת "שלמה" וקבע כי הנורה שנדלקה לא חייבה את השבתת המכונית. נקבע כי התיקונים שבוצעו על-ידי החברה נועדו להאריך את חיי המנוע במקום לתקן אותו, ולכן היא התרשלה כשלא נהגה כמצופה מחברה העוסקת במכירת כלי רכב.
כך גם נקבע באשר למוסך: השופט פלג לא שוכנע שהבדיקה ב"מבדק" בוצעה כראוי וקבע כי סביר להניח שלו הבדיקה הייתה רצינית - הבעיות היו נחשפות והתובע לא היה רוכש אותו, או לכל הפחות דורש מ"שלמה" לתקן אותו.
לפיכך התקבלה התביעה נגד שתי החברות, שחויבו לשלם לרוכש 23,792 שקל כפיצוי על נזקי המכונית, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 8,077 שקל.