אם יום אחד ישבו נציגי המדינות באו"ם לדיון בענייני אוכל, ייתכן מאוד שאחרי שלוש דקות תתפתח מריבה למי שייכים כיסוני הבצק: האיטלקים מייד יטענו שהם המקור עם הטורטליני שלהם; הסינים יגידו שמישהו העתיק להם את כיסוני הוון טון; הרוסים יצעקו לשמיים, באיזו חוצפה לקחו להם את הוורניקי, המאכל העממי שלהם, שלו אין-סוף גרסאות; וגם הבוכרים והאוזבקים יטענו לבעלות על כיסוני הבצק הקטנטנים שלהם.
ואז יגיעו היהודים ויגידו "אום שמום" ושלא יעזור כלום - הם האחראים לתופעת הבצק הממולא המכוני בפי יהודי אשכנז "קרפלך". המחשבה על המילה קרפלך גורמת לי לדמיין עננים קטנטנים, רכים ולבנבנים, שעליהם רוכב מלאך, כל פעם בטעם אחר.
אצל יהודי אשכנז מכינים את הקרפלך שלוש פעמים בשנה: בערב יום הכיפורים, בהושענא רבה (היום האחרון של סוכות) ובפורים. חוקרי יהדות חקרו רבות למציאת הסיבה לאכילת קרפלך בחגים אלו, ומכל המקורות לא נמצאה לכך סיבה רשמית ומסודרת.
הרב סולובייצ'יק, מחשובי רבני ארצות הברית, מצא כי המילוי בקרפלך משול למידת הדין, ואילו הבצק העוטף את המילוי משול למידת החסד, וככל שהם יהיו מהודקים יחד - כן יגבר סיכויו של מי שאוכל אותם להצלחה ושגשוג בחיים.
בחצרות החסידים העוסקים בתורת הנסתר טוענים כי המילה "קרפלך" באה משורש המילה "קלעפ" ביידיש, ומשמעו "להכות". ואכן, בחג הפורים מכים את המן; בכיפורים מכים על החטא; ובהושענא רבה מכים על הערבה.
סברה אחרת, שמסתדרת קצת יותר, היא שהבצק הוא למעשה כיס ובשלושת החגים האלה הכיס משמש נקודת מפתח: בפורים נפל הפור (המטבע), בכיפורים מבקשים (גם) על הפרנסה ובהושענא רבה - נקבע הגורל לשנה הקרובה.
כיום שום מטבח יהודי לא יהיה מושלם בלי שיהיו בו כיסוני קרפלך, ולא משנה איך יוגשו - במילוי בשר או במילוי צמחוני, מתוקים או מלוחים. כשאתם מסיירים בלב השטייטלים של בני ברק וירושלים, המנה הכי נפוצה שתיתקלו בה שם תהיה מרק עם קרפלך.
שאלתי בכמה מקומות איך יכול להיות שמנה כה פשוטה היא למעשה המנה הכי נפוצה. כמעט לאף אחד לא הייתה תשובה מתקבלת על הדעת, למעט בשלנית אחת קטנה וצנומה, שלחשה לי בניב יידישאי כבד: "זה האוכל של סבתא. אתה מכיר מישהו שלא אוהב את האוכל של סבתא?". אכן, צדקה אותה אחת.
כילד, הייתי מסוגל לחסל את הקרפלך עוד בטרם הגיעו לבישול, ואם הייתי בכל זאת מצליח להתאפק, אז את החצי השני הייתי מחסל כשכיסוני הפלא האלה היו יוצאים מהסיר, וכך הייתה אימא שלי עומדת במטבח כמעט כפול זמן מכל בית אחר, וכל זאת רק כי הייתי גונב מתחת לאף שלה עוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד.
אין באמת טכניקה סודית להכנת קרפלך. חשוב להכין בצק טוב, ורצוי שהוא יהיה דק ככל האפשר (אם אתם ממש מקפידים - השתמשו במכונת פסטה). המילוי צריך להיות איכותי ובלי קיצורי דרך.
מתכון בסיסי לקרפלך במילוי כבד קצוץ כבר הבאנו באחד הטורים הקודמים. ושלא יעזו לספר לכם שהיה מילוי אחר, כי קרפלך בלי כבד קצוץ הוא סתם קרפלך. כדי לחקור קצת יותר לעומק את כיסוני הבצק המופלאים הללו, יצאנו הפעם מגבולות השטייטל אל עבר המחוזות שנתנו לקרפלך שלנו פרשנות אחרת.
במהלך המסע בעקבות הקרפלך עברנו דרך רוסיה והמדינות שסביבה - הידועות בפרשנויות הרבות שלהן לכיסוני הבצק - והגענו עד דרך המשי, מולדת כיסוני הוון טון.
הוורניקי הרוסי יכול להגיע בשלושה אופנים: בשרי, מתוק ופרווה. להכנת ורניקי, נשתמש באותו מתכון בסיסי לקרפלך, והשינויים היחידים כאן יהיו בתוספת ובצורת ההכנה. כדי לטעום מקרוב איך מנה אחת יכולה להגיע בשלוש גרסאות שונות, ביקרנו במסעדת "באבא יאגה" התל-אביבית הוותיקה בניהולה של השפית מריה פיזנץ, שמגישה מנות מהמטבח הרוסי.
בימים אלה מתכוננים במסעדה לחגיגת הנובי גוד - ראש השנה הרוסי. המסעדה מקושטת כולה בקישוטי חג צבעוניים, ותפריטי החג נשלפו לקראת הארוחות החגיגיות. כמו בכל מסעדה מזרח אירופית המכבדת את עצמה, גם כאן תמצאו סבתא בשלנית שכל תפקידה הוא לרדד את הבצק ולמלא אותו במילוי המתאים.
המצרכים:
לבצק -
4 כוסות קמח
4 ביצים
1/2 1 כוסות מים חמימים
1/2 כוס שמן
למלית -1/2 בצל קצוץ
2 תפוחי אדמה, מבושלים עם הקליפה
לבישול -
1/2 כוס שמן
1 כף מלח
לטיגון -
מעט חמאה
1 עלה מרווה
אופן ההכנה:
אחד הקינוחים הכי מושקעים הוא ורניקי דובדבנים. מיומנות ועבודת ידיים מדויקת תעניק לכם תוצאות מדהימות של כיסונים מתוקים וצבעוניים. אגב, אם אתם לא אוהבים דובדבנים - אתם מוזמנים להחליף אותם בכל פרי יער אחר.
בקרב היהודים, הוורניקי המתוק כמעט ואינו נפוץ מלבד ארצות חבר העמים, שם הייתה השפעה משמעותית של המטבח הרוסי על שאר המטבחים.
המצרכים:
לבצק -
4 כוסות קמח
4 ביצים
1/2 1 כוסות מים חמימים
1/2 כוס שמן
למלית -1 קופסת דובדבנים, מחורצנים קפואים (200 גר') - אם אתם רוצים ממש להשקיע, אפשר להשתמש בדובדבני אמרנה, הנחשבים למובחרים ביותר
1 כפית קורנפלור
לבישול -
1/2 כוס שמן
1 כף מלח
לטיגון -
מעט חמאה
מיץ מחצי לימון
1/2 כפית מחית וניל
1/2 כוס סוכר
אופן ההכנה:
בתחנה השנייה הגענו למחוז בוכרה שבאוזבקיסטן, בה התגוררה במשך שנים קהילה יהודית עשירה ופורחת, שקיימה מטבח מפואר ומכובד לאורך כל חגי ישראל. הדושפרה הם מהכיסונים הנחשבים והמשביעים ביותר. אין הרבה מסעדות בוכריות איכותיות בארץ, וכדי למצוא אחת כזאת צריך לנדוד עד לדרום תל אביב, שם מחכה לנו מסעדת חנן מרגילן, מסעדה בוכרית קטנה וערמומית.
בכניסה למסעדה נדמה לרגע כי הגענו לאולם שמחות קטן. העיצוב מסגיר כי מדובר בתפריט בוכרי מוקפד, וגם התפריט עשיר בטעמיו העשירים של המטבח הכי ססגוני שיש. בכל עמדת עבודה עובדות מאמות בשלניות המבשלות בדיוק כפי שלימדה אם את ביתה במשך דורות. אחד המאכלים הוא מרק דושפרה, אחד מהמרקים הכי עשירים שיש.
מרק דושפרה מוגש בארוחה חגיגית לצד האושפלאו החגיגי. אצל הבוכרים המבוגרים היו נוהגים לאכול דושפרה עם רגל אחת מקופלת כלפי הבטן, פן הסועד יתמלא ולא יהיה לו די מקום למנה הבאה.
את המרק מגישים חם מאוד, אחרת לא יורגשו הטעמים העזים של בשר הכבש. אם יש לכם מזל והגעתם למטבח בוכרי מסורתי אמיתי, יש סיכוי רב שייתנו לכם גם לטעום כיסוני דושפרה מטוגנים בשמן עמוק.
המצרכים:
לבצק -
1 כוס קמחחלמון ביצה
1/2כפית מלח
3כפות שמן
1/2כוס מים
למלית -
1/2ק"ג בשר כבש טחון
1בצל, קצוץ
מלח ופלפל
אופן ההכנה:
המצרכים:
1 ליטר מרק עוף עם תפוחי אדמה
1 כוס גרגירי חומוס, מבושל
1 כוס דובדבנים, מיובשים ללא חרצנים
חופן כוסברה, קצוצה
אופן ההכנה:
הקרב על המנות בין העדות לא הסתיים בקרפלך. תוספת משדרגת לא פחות מהקרפלך היא נטיפי הבצק הקטנטנים, המשדרגים כמעט כל תבשיל. הכנתם קלה ואינה דורשת מיומנות רבה, וכל הנדרש הוא לערבב שלושה מרכיבים כדי לקבל נטיפי הבצק שיוכלו להחליף את כל סוגי האטריות.
גם במקרה הזה חוקרי קולינריה עדיין לא גילו למי שייכת הבכורה. האם המקור הוא בניוקי האיטלקי? ואולי מדובר במאבק בין מדינות מזרח אירופה, כמו ההונגרים, האוחזין בנוקדלי ובאנוקלך, לבין הפולנים הטוענים לשפצלך, לבין האוסטרים והגרמנים הסבורים כי השפצלי הוא המקור.
מה שלא יהיה, גם יהודי אירופה אימצו לעצמם את השפצלך, כי הרי תמיד תהיה זו תוספת חסכונית בבית דל אמצעים או אפילו מנה עיקרית בבית עתיר ממון.
לשם הכנת השפצלך יש להצטייד במכשיר מיוחד. אצל הפולנים מכשיר זה ייקרא "שפעצל מאכר" (מכין שפצלה) וניתן להשיגו בכל חנות לאביזרי בישול. גם אצל ההונגרים כלי זה נפוץ כמעט בכל חנות או מכולת שכונתית. אפשר להשתמש גם בפומפייה בעלת חורים גדולים או במולי לגום (כלי להכנת פירה) עם מסננת בעלת פתחים גדולים.
בהכנת השפצלך מתרחש מעשה קסם: ברגע שנוטפות להן טיפות הבצק את תוך סיר המים החמים, הן נופלות אחת אחת ואינן נדבקות זו לזו, מה שמאפשר אחר כך לקבל טיפות קטנות של אטריות קטנטנות וחביבות.
תהליך ההכנה אינו מורכב, אולם יש להקפיד על משך זמן הבישול כדי שהשפצלך לא יתרככו מחד, ושלא יהיו קשות מידי מאידך. לצד משך הזמן יש להקפיד לקבל מרקם מוצק ואחיד של בצק השפצלך, וזאת על מנת שלא ידבק לכלי ההכנה והתוצאה לא תצלח.
אי שם בעמק חפר, בלב קיבוץ גבעת חיים איחוד, שוכנת מסעדת "קישן", בר מסעדה מזרח אירופאית טיפוסית המגישה מנות מזרח אירופאיות בטעמים אוסטרים-גרמניים. להפתעתי, המנות הנפוצות ביותר המגיעות במספר גרסאות, הן השפצלה, אותם נטיפי בצק המוגשים בתוספות שונות, בהתאם לבקשת הקהל.
את השפצלך אפשר להכין מראש ולאחסן במקרר או במקפיא, והם יהיו תוספת מדהימה לכל תבשיל שתכינו, בין אם זה מרק חורפי סמיך או תבשיל בשר מהביל.
המצרכים:
1 ק"ג קמח
6 ביצים
1/2 1 ליטר מים
מלח לפי הטעם
רעיונות לתוספות - זרעי קימל, שמיר מיובש טחון, שום גבישי
אופן ההכנה:
המצרכים:
1 כף חמאה
1 בצל לבן
חופן פטריות, קצוצות
1 כוס שפצלה
חופן גבינת פרמזן מגוררת
אופן ההכנה:
שפצלך בשרי תמיד יהיה תוספת מצויינת לכל מנת בשר עשירה ברוטב מאליו.
המצרכים:
1 ק"ג סינטה, חתוכה לקוביות קטנות
1 בצל, קצוץ
מעט שמן
1 כוס ציר מרק בשר
1 כוס שפצלך מוכן
פפריקה מתוקה, פלפל שחור, מלח
אופן ההכנה:
*אוכלים עם לחם שחור