תחילתו המקרה ב-2005, כאשר האם ערכה צוואה שבה הורישה לבנה ולבת זוגו באותה עת מגרש ועליו שני בתים (שבאחד מהם התגוררה). ב-2009, לאחר הידרדרות ביחסים בין האם לבין בת הזוג של בנה היא ביטלה את צוואתה, אך כדי להבטיח את זכויות בת הזוג במגרש ובבית הנוסף היא חתמה על הסכם שלפיו היא תעביר לבני הזוג שני שליש מהחלקה, ואילו הם התחייבו שלא לתבוע ממנה זכויות נוספות במגרש. באותו היום חתמו בני הזוג על הסכם ממון שקבע כי אם הבן יקבל או יירש מאמו זכויות נוספות כלשהן במגרש, הוא יעביר חצי מהן לבת זוגו.
לימים נפרדו בני הזוג וב-2012 הלכה האם לעולמה. כאן התגלע סכסוך בין שלושת האחים לבין בת הזוג לשעבר, שהחריף לאחר שבן זוגה לשעבר הגיש "הודעת הסתלקות" שבה הודיע לבית המשפט שהוא למעשה מוותר על ירושת אמו לטובת שני אחיו.
בת הזו לשעבר פנתה לבית המשפט למשפחה בטענה שההסתלקות היא בעצם קנוניה בין שלושת האחים במטרה לסכל את זכויותיה במגרש. בית המשפט נדרש להכריע אם הודעתו הייתה חוקית, משום שהיא הביאה לכך שבת הזוג לשעבר לא תקבל את חלקה בהתאם להסכם הממון.
בפסק הדין, שבסופו הוצא צו ירושה לשני האחים, נדחתה בת הזוג ונקבע שהאח שהסתלק פעל בתום לב, "לפי צו מצפונו", ובהתאם לרצונה של אמו המנוחה שלא להעניק לבת זוגו לשעבר דבר מעבר למה שכבר נתנה לה בחייה. אולם בתהזוג לא ויתרה וערערה על כך למחוזי.
אבל השופט שאול שוחט הסכים עם בית המשפט למשפחה, שקבע כי ההסתלקות האח הגשימה את רצונה של האם המנוחה, כפי שגם ביטא ההסכם שבו המערערת התחייבה שלא להעלות כל דרישה או תביעה נוספת בקשר לרכושה. הוא הזכיר שבהסתלקותו מהרכוש של אמו, בן זוגה לשעבר פעל גם בניגוד לאינטרס שלו עצמו, והפסיד כספים שאמו הותירה אחריה, ואינם קשורים למערערת.
השופט הסביר שזכויותיה של המערערת בירושת האם ממילא הייתה על תנאי – במידה שהמשיב יקבל או יירש רכוש – והתנאי לא התגבש כיוון שהמשיב לא ירש דבר מאמו.
בתוך כך הבהיר השופט שוחט שאינו מביע עמדה בשאלה אם המשיב הפר את הסכם הממון בכך שהסתלק מהירושה וסיכל את התנאי, שכן שאלה זו נוגעת למערכת החוזית שבין הצדדים – שבית המשפט לא נדרש להכריע בה – ולא לענייני הירושה.
"בהסתלקותו של המשיב, אפוא, במישור של דיני הירושה לא נפל כל פגם", קבע השופט, שדחה את הערעור בהסכמת חבריו להרכב, השופטים יהודית שבח ויונה אטדגי. המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.