אגדה ירושלמית מספרת כי בימים שעוד לא היו פלטות שבת, מדי שישי כל משפחה הייתה מביאה את סירי החמין והקיגעל שלה למאפייה המקומית כדי שאלו יישארו שם למשך ליל השבת. בעלי המאפיות היו משאירים את חום התנורים בטמפרטורה נמוכה למשך כל השבת, כדי שהסירים יוכלו לקבל את החום המתאים להם.
עוד כתבות שיכולות לעניין אותך:
מדי שבת בבוקר, בתום התפילה, הייתה שולחת כל משפחה את הצעיר שבילדים עם עגלת ילדים מקרטעת כדי להביא בחזרה את הסירים. מכיוון שהילדים לא ידעו לזהות את הסירים, היו הסירים מתערבבים להם, כך שפעמים רבות המשפחות היו מקבלות את סירי השכנים.
כך נחשפו הירושלמים לטעמים שונים של מטבחי העדות השונות - אשכנזים, ספרדים, הונגרים או פולנים, ספרדים או מרוקאים. כך גם נולד הקיגעל הירושלמי, סוג של ערבוב בין הקיגעל הפולני המתוק לקיגעל הפיקנטי של עדות המזרח.
רחוב מלכי ישראל, לב ליבה הפועם של שכונת גאולה, נחלק לשלושה סוגי עסקים: ביגוד, ספרי קודש ומזון. כולם צריכים בגדים, ובמיוחד בשבת. כולם צריכים ספרי קודש וכולם צריכים מזון. מפלס העומס בחנויות האלו הולך ועולה ככל שמתקרב סוף השבוע, ושיאו ביום חמישי משעות אחר הצהריים ועד לשעת סגירת החנויות ביום שישי, כשעתיים לפני כניסת השבת.
במהלך השבוע יום העבודה מסתיים עם רדת ערב, אך את חמישי בצהריים אפשר להכתיר כתחילתו של סוף השבוע; כל החנויות פתוחות ברציפות עד שעת ערב מאוחרת, והשמש שבשמיים היא רק לצורך קביעת זמני התפילה.
מי שיפסע ברחובות האלה לא יוכל להתעלם מהריחות והניחוחות העולים מבתי האוכל השוכנים שם: כל חנות אוכל המכבדת את עצמה מחזיקה מקרר גדול המציע לראווה רגל קרושה, סלטים טריים, דגים מלוחים וכמובן קיגעל הניצב על בלוק עץ גדול. וכל סועד מוזמן לקבל מנת קיגעל שתיחתך מול עיניו. לכל בית אוכל כזה יש כניסה קדמית ואחורית; מהכניסה הקדמית נכנסים הלקוחות ועוברי אורח הבאים לרכוש את התוצרת המוצעת. הכניסה האחורית מיועדת להכנסת סחורות ולענייני לוגיסטיקה שונים - וגם למקורבים לבעל הבית ולאניני טעם מביני עניין.
שם ייפתח לראשונה סיר הצ'ולנט, ושם גם יפרסו את הקיגעל בטרם יגיע לדלפק המכירה במרכז החנות. שם, מדי פעם, נערכות ארוחות שחיתות קטנטנות וזריזות בתוספת כוסית ויסקי משובח. הסועדים המובחרים יגיעו לגיחה קצרצרה. ירימו לחיים. יטעמו ביס קטנטן מכל דבר וימשיכו הלאה לענייני היום.
אחד ממעוזי האוכל של השכונה הוא מעדניית "הדר גאולה" הוותיקה. שם אפשר לקבל כל השבוע את כל מעדני השבת הידועים, החל מגפילטע פיש ועד לצ'ולנט מבעבע. למעדנייה חדרון פנימי קטנטן, ואלו שלא עומדים בריחות ובטעמים מוזמנים לשבת שם בנחת לצלחת עמוסה מכל טוב של צ'ולנט, קיגעל ומבחר מטעמים נוספים. החל מיום חמישי בערב ועד לסגירת החנות לפני כניסת השבת הופך המקום לקרנבל של אוכל יהודי משובח הנארז לעיני הלקוחות כדי להעשיר את ארוחות השבת.
מעבר לכביש, בסמטה קטנה היוצאת מרחוב מלכי ישראל לרחוב מלאכי, ב"מעדני זהב" של ישראל, מגישים את כל סוגי הקיגעל לצד מגוון עצום של דגים כבושים ומעושנים ושאר מעדני שבת.
אם אתם רוצים לשמוע יידיש ירושלמית מתובלת במבטא מזרח-אירופי, גשו לפינת החמד הזו כדי להקשיב ללקוחות הנכנסים בחופזה לחנות. מכל עבר תשמעו את צמד המילים "ווסע נייעס" ("מה החדש?"), ולא יעברו יותר מכמה רגעים עד שהחנות תהפוך לפינת רכילות מקומית על הנעשה מעבר לרחובות הראשיים.
"מעדני זהב" נחשבת לאחד מאתרי החובה לפיינשמעקרים שמבינים בקולינריה ומחפשים איכות. מבחר המאכלים המגוונים המוצע ללקוחות נחשב לאיכותי ביותר והיקר ביותר במעדניות של שכונת גאולה. לדברי שרוליק (ישראל) וינטר, הבעלים של המקום, הלקוחות מגוונים; חלק בעלי ממון שמחפשים את התוצרת היקרה והאיכותית ביותר, ואחרים אינם בעלי ממון אבל ישקיעו כל אגורה כדי לקיים את מצוות "טועמיה חיים זכו".
שלא במפתיע, החסידים, יוצאי פולין וגליציה, יכנו את המאכל השבתי הזה "קיגעל", ואילו יוצאי הונגריה, רוסיה ומרבית הליטאים יקראו בדיוק לאותו הדבר "קוגעל". לשם שינוי, הפעם אין מדובר במחלוקת אלא באותה הגברת רק בהגהה אחרת.
אם נחפש את מקור השם "קיגעל", נמצא אותו דווקא בגרמניה. המילה "קוגעל" מזכירה את המילה "קוגלעגר", אותם כדורי מתכת עגולים. "קוגעל" בגרמנית זה "עגול", ומכאן שצורתו המקורית של הקיגעל תמיד עגולה, כי את הקיגעל האמיתי מכינים בסירי אלומיניום גדולים ועבים. את הסיר החם הופכים על קרש החיתוך, ומלאכת הפריסה תינתן בידי מי שבאמת יודע להתמודד עם החום העז של הסיר. בעבר היו פורסים את הקיגעלים בחוט ברזל או מסורית דקה, אולם מנהג זה כמעט עבר מן העולם, והוא נמצא רק במטבחי הקייטרינג הגדולים.
אוהבי הקיגעל נחלקים תמיד לשניים - אלו שאוהבים את החלק החיצוני והקשה, ואלו שאוהבים את החלק הפנימי והרך. הכנת הקיגעל בסירים האלו תאפשר לכל אחד למצוא את החלק המועדף עליו.
אגב, לתוך המילה קיגעל השתרבבה לה גם המילה "קיגלעך", אלא שמדובר במשהו אחר לגמרי. זוהי התוספת הכי חשובה בהכנת החמין, הידועה גם בשמה "מעהל קיגעל", מעין קישקע שמעטפתו כמו התפוצצה, ואותו כבר הבאנו כאן במתכון "קישקע פתוח".
כדי ללמוד את "תורת הקיגעלים" ראשית עלינו ללמוד את המקור: החסידים, שאוהבים למצוא צידוקים מקוריים בתורת הנסתר למאכלי שבת, מאפיינים את הקיגעל כמאכל בעל סגולות רבות. בחצרות האדמו"רים נהוג לאכול מספר סוגים שונים של קיגעלים, כמספר ספרי התורה שנקראו באותה השבת (הכוונה לחגים החלים בשבת או ראש חודש שחל בשבת, ובהם קוראים מספר פרשיות).
ויש גם גרסאות משופרות: מומחים להכנת קיגעלים ובשלניות בחסד היו מוסיפים לקיגעלים שומן שמאלץ (שומן אווז או שומן עוף). לקיגעל איטריות ולקיגעל תפוחי האדמה היו מוסיפים גריוולך קצוצים כדי להוסיף קריספיות.
כדי להצליח במתכון של הכנת הקיגעל צריך לזכור שאין קיצורי דרך וצריך לדבוק בהוראות המתכון המקורי. לצד כללי האצבע אפשר לשדרג את הקיגעלים בתוספות נועזות יחסית למסורת המקורית, שייתנו עניין במנה העתיקה:
המצרכים (לתבניות אינגליש קייק או כל תבנית אחרת בעלת גובה מתאים. רצוי שיהיו מרופדות בנייר אפייה):
1 חבילת אטריות דקות 400 גר' (חשוב להקפיד שהן אכן יהיו דקות)
1 כוס סוכר, רצוי סוכר חום - לא חובה
1/3 כוס שמן
4 ביצים
2 כפיות מלח
פלפל שחור (להכנת קיגעל ירושלמי משתמשים ב-3 כפיות גדושות. להכנת קיגעל מתוק - משתמשים בכפית אחת)
1 כפית פפריקה מתוקה לקיגעל ירושלמי
תוספות (לא חובה)
4 כפות צימוקים
1 כף קינמון
חצאי אגוזי פקאן, פקאן סיני ותמרים מסוג מג'הול
אופן ההכנה:
10 תפוחי אדמה גדולים קלופים
3 בצלים גדולים קלופים
6 ביצים
1/2 כוס קמח תופח
1 כפית פלפל שחור
1/2 כוס שמן
מלח לפי הטעם
אופן ההכנה:
1 חבילת אטריות רחבות (400 גר')
1/2 כוס סוכר
3 כפות קינמון
1/2 כוס צימוקים
אופן ההכנה: