"אנחנו אנשים יוצאי דופן"

ברחוב שואלים אותם אם הם אחים, מנסים לנחש מיהו דניאל ומי אליהו, מעכבים אותם לאלפי ברכות בת־מצווש ופותחים לכבודם אינסוף עמודי מעריצים אבל דניאל פרץ ואליהו שבתאי, החתיכים הרשמיים של "המירוץ למיליון" (רשת), מנסים לקחת הכל בפרופורציה ולהישאר פשוט בחורים טובים

יום אחד, לגמרי בלי להתכוון, מצאו את עצמם דניאל ואליהו מ"המירוץ למיליון" (רביעי ושבת ב"רשת 13") אחראים לדרמה הגדולה של העונה. בעודם מטפסים בפוטוגניות על מדרגות אינסופיות באתר עתיקות במקסיקו, הפך צבע פניו של אליהו ללבן וניכר היה שהוא מתקשה בהליכה. מפה לשם הונחה על פניו מסכת חמצן, והצמד האמביציוזי נאלץ לעצור רגע את המרוץ ולקחת אוויר, תרתי משמע.

 

מאז הם לא עוצרים לשנייה. לא רק ב'מירוץ' הטלוויזיוני, אלא גם בזה של החיים. דניאל ואליהו, או בעצם דניאל פרץ (23) ואליהו שבתאי (26), הכירו בצבא, הפכו לחברים קרובים ובעקבות 'המירוץ' גם לסלבריטאים מבוקשים, ולכוכבים שנאלצים ללכת ברחוב עם כובע ומשקפי שמש. הזוגיות הטלוויזיונית החיננית שלהם פורצת גם מחוץ למסך – הם מדברים בלי הפסקה, נכנסים בחביבות אחד לדברי השני, משפריצים את הקסם שלהם לכל עבר. ההתלהבות והחיוניות שלהם כה בולטות, עד כי קשה להבין איך מכל הזוגות דווקא הם אלה שהתמוטטו במשחק הטלוויזיוני המתיש.

 

"יום לפני אכלתי סנדוויץ' עוף שגמר אותי, וקמתי בארבע בבוקר עם קלקול קיבה חריף", חושף אליהו את הנסיבות שהובילו לבלגן. "מה זה חריף, דניאל התעורר מהבכי שלי".

 

דניאל: "בעיקר מהריח, אחי".

 

אליהו: "תוך שנייה כל ההפקה הייתה אצלנו בחדר, אומרים לנו שאין ברירה וניאלץ להישאר מאחור. אמרתי שאין מצב. גם אם אני אזחל, אני אבוא. הכנתי את דניאל למצב שאני אתעלף והוא יהיה צריך לתפוס אותי. למזלי עלו על זה שאני טוטאל לוס והביאו לי בלון חמצן. מאז אנשים שואלים אותנו איך עשינו את זה. צריך להבין שזה דברים שמושרשים אצלנו".

 

מה זאת אומרת?

 

דניאל: "שנינו באנו מרקע של לוחמים בצבא, ואנחנו מכירים מצבים של להתעלות על עצמך ולא לוותר. אבל זה לא רק מהשירות. אכלנו בחיים הרבה חרא, וזה חישל אותנו. תתחיל אתה, אחי".

 

חיבור מטורף

 

"אבא שלי נפטר כשהייתי בן 17, בערב ליל הסדר", מספר אליהו. "הלך לישון ולא קם. ככה, בלי להיות חולה או משהו. הוא היה עמוד התווך של הבית. אף אחד לא התעסק עם עסקים, עם כסף, חוץ ממנו. הוא דאג לכסף ואנחנו חיינו את החיים שלנו. הייתי אז בכיתה י"ב, ועכשיו לך תסתדר. לא ידענו איך להתמודד. היו לנו חובות והמקרר פתאום ריק ולא כמו שאנחנו רגילים. והוצאות. ומס הכנסה. קיבלנו כאפה לפנים. מצאתי את עצמי בן 17 עובד בזבל בבוקר, עובד בגינון, סבל, הגברה, הכל כדי להכניס כסף הביתה".

 

איפה אמא שלך הייתה בסיפור?

 

"היא הייתה שבר כלי. נשארנו היא, אני ושני אחים תאומים מבוגרים ממני. כל בוקר הייתי מתעורר לבכי שלה. עכשיו, אתה לא רגיל לטפל באמא שלך. יש דיסטנס טבעי בין הורים לילדים. אבל אז היא כבר לא יכלה להסתיר ממני. מה אני אגיד לך, לילד בן 17 לאסוף זבל מהרצפה זה חוויה קשה, אבל זה מחשל. אתה לומד מה זה כסף, מה זה משפחה".

 

דניאל: "אני מרשה לעצמי להגיד בתור אחד שמכיר את המשפחה שלו, שאליהו הוא המוקד של הבית מגיל 17. הוא מחזיק את אמא והאחים והכל סביבו".

 

ואיך המצב היום?

 

אליהו: "היום למדנו שהחיוך מרפא הכל. עברנו תקופה קשה עם עסקים וחובות ותביעות, ובסופו של דבר זה אבא והוא לא היה אבא רגיל. הוא היה תורם בסתר. כילד אני זוכר שהיינו מסתובבים בבני־ברק. לא היה אז ג'י־פי־אס והיינו מסתובבים שעות. יום אחד אמרתי לו: 'אבא, אני רוצה לחזור לשחק עם החברים שלי'. הוא עצר את האוטו ואמר לי: 'היית רוצה לשבת בשולחן שישי ושלא יהיה לך מה לאכול? לא. אז קח את המעטפה, שים להם בדלת ותברח שלא יראו אותך'. הוא היה מביא משאיות של מצרכים לקראת פסח".

 

דניאל: "זה מתחבר לי גם עם אבא שלי. לקראת ליל הסדר אין מקום בבית לכלום. אבא שלי זה המרוקאי של פעם, גמ"ח לקראת פסח. צריך להבין שהחיבור שלי ושל אליהו זה מטורף. המשפחה זה כמעט אותה משפחה". אליהו: "מבחינה מסורתית, ערכים, השקפת עולם. אם אבא שלי היה בחיים הם היו מתחברים חבל על הזמן".

 

דניאל: "המשפחה שלי חזרה בתשובה לפני 15 שנה. אנחנו שומרים שבת, אבל זה נשאר בגבול הטעם הטוב. אנחנו חמישה ילדים בבית. כל אחד בעיסוקים שלו במהלך השבוע. מגיע יום שישי בערב ואתה מקבל את האווירה".

 

מה הכוונה "גבול הטעם הטוב"?

 

"הכוונה שלא תראי את אמא שלי עם כיסוי ראש. אני לא הולך עם כיפה. אבא שלי אף פעם לא אומר: 'אם לא תשמור שבת, יקרו לך דברים'. זה במקומות טובים ולא פרימיטיביים".

 

אליהו: "אני למדתי ביסודי בבית ספר חרדי. אבא היה קרוב לדת, כיפה סרוגה. כשגדלתי רציתי חופש מזה. אני עדיין מניח תפילין כל יום. שבת משתדל לשמור. לפעמים לא יוצא".

 

דניאל: "אתה סך הכל מכבד, אין מצב שתאכל בשר וחלב. זה מזכיר לי שפעם באה אליי בחורה פעם ראשונה לארוחת שישי. אמרתי לכולם בואו נעשה צחוקים, נהיה כולם עם כיפות. גם אמא שלי ואחותי. וככה עשינו. אמרתי לבחורה שזה המנהג, כולם חייבים כיפה. החזקנו ככה די הרבה זמן עד שהתפוצצנו מצחוק".

 

אליהו: "אבל עברנו תלאות גם עם בחורות. אני עברתי מערכת יחסים קשה".

 

דניאל: "די אחי, תתקדם".

 

למה הכוונה ב"תלאות"?

 

"אחרי הצבא גרתי באל־איי ובלאס־וגאס", מספר אליהו. "הכרתי מישהי בארץ דרך הפייסבוק והתחלנו לדבר. נהיינו זוג בסקייפ. היינו עושים שיחות ואני לא הייתי הולך עם אף אחת שם. עד שהיא באה ופתאום אני מוצא את עצמי כאילו יש לי ילדה שצריך לדאוג לה – רכב, הוצאות. יום אחד תפסתי אותה בדירה של מישהו כשאמרה לי שהיא בבייביסיטר".

 

דניאל: "ושלא תטעי, הוא הכי לא פרימיטיבי בקטעים האלה".

 

אליהו: "בכל מקרה, היא אמרה לי שהיא בבייביסיטר, הבאתי אותה למקום וחיכיתי בחוץ. שמעתי צחוקים ומוזיקה, דפקתי בדלת, כמעט שברתי אותה. ההוא היה שם ואמר: 'זה לא מה שאתה חושב'. ואז מצאתי את עצמי בדיכאונות באל־איי, בלי כסף. לא רציתי לעבוד".

 

דניאל: "זה לא עושה לך חשק להכיר לו מישהי? וואלה אם הייתה לי עוד אחות הייתי מכיר לך, אחי".

 

אליהו: "ואז אמרתי לעצמי: 'מה, אתה דפוק? עברת דברים קשים בחיים'. והחלטתי לצאת מזה. בסוף הכל כתוב מלמעלה. התאפסתי על עצמי, חזרתי לארץ, התקדמנו והחלטנו להגיע ל'המירוץ למליון'".

 

קומבינה בהפקה

 

אבל לפני שנגיע לסיפור הקבלה שלהם לתוכנית – ותהיו בטוחים שכמוהו עוד לא שמעתם – ישנו סיפור ההיכרות של השניים. רשות הדיבור לאליהו: "זה היה אחרי שעברתי מהנח"ל לאבטחת אישים בצבא, ואח של דניאל היה המפקד שלי. עשיתי כבר מסלול בנח"ל, אבל בגלל הבלגן עם אבא שלי ביקשתי שייתנו לי לצאת שישי להיות עם אמא בבית. אני בחזון שלי בכלל רציתי להיות קצין, אבל בגלל אמא עשיתי בלגן. כל החיים, אגב. גם מבתי ספר היו משעים אותי. בפורים זרקתי נפצים לחדר של המנהל".

 

דניאל: "זה להיות סוג של קונדסון. זה לא שנחשפנו לסמים או דברים כאלה".

 

אליהו: "ואז עברתי ליחידה לאבטחת אישים בקריה".

 

דניאל: "אחי, שהיה המפקד שלו, היה חוזר הביתה ותמיד אומר לי: 'יש לי חייל גבר, אתה לא מבין איך אתם דומים'. יום אחד הוא לקח אותי לשם. פגשתי את אליהו, והבנאדם אומר לי: 'אני מביא לך ידית הסתערות'. עכשיו שתביני, זה משהו מאוד מכבד. כמו לתת איבר. אמרתי בוא'נה הבנאדם הזה גברי רצח. ומאז שמרנו על קשר. זה כאילו גדלנו יחד".

 

ואיך הגעתם ל"מירוץ"?

 

אליהו: "יום אחד נסענו למסיבה באילת, ושם אמרו לנו שאנחנו חייבים ללכת ל'מירוץ'".

 

דניאל: "את צריכה להבין, ברגע שאנחנו נכנסים למועדון או למקום אחר אנחנו בולטים. אנחנו אנשים יוצאי דופן. בקיצור אנשים התחילו להגיד לנו שאנחנו חייבים לעשות את זה. אבל אני תיכננתי טיול אחרי צבא".

 

אליהו: "הגענו למצב ששבוע לפני הטיסה אני עוד מחכה שיקראו לנו. פתאום מתקשרים: 'יש לכם מחר אודישן'. ישר התקשרתי לדניאל ואמרתי לו: 'אנחנו בפנים, יש לי קומבינה בהפקה. אבל רוצים בכל זאת לעשות לנו אודישן, ואנחנו צריכים לעשות את עצמנו שאין לנו קומבינה'".

 

דניאל: "וזה חארטה בפיתה. ואני שבוע לפני הטיול והוא מפיל עליי את הפצצה. אכלתי את זה כמו כבש. באתי בידיעה שאנחנו בטוח בפנים".

 

אליהו: "אחרי האודישן השני אמרתי לו שעבדתי עליו ושאנחנו לא בפנים. היה פיצוץ קטן".

 

דניאל: "מה, אתה דפוק? איך אתה עושה לי דבר כזה. אז נסעתי לטיול שלי, להתקרחן בדרום אמריקה".

 

אליהו: "ואני נשארתי, כל יום שם תפילין וקורא תהילים. ואז, כשאני באמצע התהילים, מתקשרים מ'המירוץ' ואומרים לי: 'אליהו, אנחנו יודעים שעבר זמן, אבל אתם בפנים'. והוא בכלל בקרטחנה".

 

דניאל: "ישר קניתי כרטיס טיסה חזור".

 

ההצלחה שלכם בתוכנית הפתיעה אתכם?

 

דניאל: "לא ציפינו שיהיה בוסט כזה. יש לנו עמודי מעריצים. אני ביום מצלם 20 דקות ברכות לבת־מצוות. אנחנו עושים אירועי צדקה בשקט, מתחת לרדאר".

 

מה התוכניות שלכם ליום שאחרי הריאליטי?

 

אליהו: "אני למדתי משחק באל־איי ואני מאוד בקטע. הריאליטי יקשה עלינו, כי יראו בנו פליטי ריאליטי".

 

דניאל: "אני מאמין בדרך ואני מתמיד בלימודי משחק. זה עולם קשה וצריך לפלס דרך. אני מכוון לעולם הילדים וגם אליהו".

 

אליהו: "אנחנו מאוד פרפורמרים. אני הייתי בבני עקיבא בילדות וכל סוף שנה עשיתי תפקיד ראשי בהצגה שם".

 

דניאל: "היו לו מעריצות בבני עקיבא. היו צועקות לו: 'תחתום לי על השביס!'"

 

מה יקרה אם רק אחד מכם יקבל תוכנית בטלוויזיה, נניח?

 

דניאל: "אז הכי נפרגן. מאוד קל ללכת לפינות של אינטריגות".

 

אליהו: "יש המון תככים בין זוגות, אבל אנחנו גברים של פעם. חסרים גברים כאלה במדינה".

 

קורה שמתבלבלים ביניכם?

 

דניאל: קורה מלא. השאלות הנפוצות זה: 'אתם אחים?' ו'אתה דניאל או אליהו?' ויש פה הפכים די רציניים. אני חתיך בהרבה". *

 

tahelb@yediot.co.il

 

 

 

איפור ושיער: אילנה פיצ'חזה, סולו (במוצרי קליניק מן), עוזר צלם: אריאל שפיגל, עוזרת סטיילינג: ליהי גלפנד

 

ז'קט ומכנסיים, באמוס סקוור (ה' באייר, ת"א, לוינסקי 79, ת"א; bamoss-square.com); חולצה, בלו נייבי (דיזנגוף 216, ת"א); שעון, ברייטלינג (פדני); פפיון, מאניה ג'ינס; משקפיים, קרולינה למקה

 

חליפות כחולות ומשבצות

בגדים, מאניה ג'ינס

 

בשער: ז'קט וחולצה, באמוס סקוור; שעון, ברייטלינג; פפיון, מאניה ג'ינס