אם ילד דתי יודע מראש שסיכוייו להפוך לספורטאי אינם קיימים, לא פלא שמספר הספורטאים הדתיים קטן. אלה שמתנגדים לשינוי הסטטוס־קוו לכיוון הדתי פעמים רבות תומכים, למשל, בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. "סטטוס־קוו" זו סיסמה, אם יש עוול צריך לתקן אותו. זה ממש לא רק הכדורגל; בענפי ספורט רבים אליפויות ישראל מתקיימות בשבת. וזה עוד לפני שדיברנו על כשרות. ממדינה יהודית ודמוקרטית הייתי מצפה לשוויון הזדמנויות גם עבור יהודים שומרי מסורת.
לא מדובר פה ב"חוק המרכולים", אבל עדיין ישנה הרגשה שהאנשים שמלבים את האש בנושא האפליה לכאורה יוצרים אותו אפקט – שבירת סטטוס קוו. הספורט שייך לכולם ולא יכול להתהדר בחילוניות מוחלטת, אבל הטענות שעולות פה ושם על תחרות בשבת עדיין אינן מסה קריטית של עשרות אלפי ספורטאים פעילים – כי אין כאלה – שזוכים כביכול ליחס לא הוגן. ממילא כבר בקושי משחקים כדורגל בשבתות, והענפים הקטנים גמישים יותר – אז על איזו אפליה אתם מדברים?